ת"צ 10825-10-14 סליימיה נ' יפאורה - תבורי בע"מ

בפניי בקשה להסתלקות מן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – החוק).

1. ביום 6.10.14 פנה המבקש בתובענה ובבקשה לאשרה כייצוגית (להלן – בקשת האישור), שעניינה הפרת חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק הפיקדון). על פי הנטען בתובענה ובבקשת האישור, לא קיימה המשיבה את הוראות חוק הפיקדון בכך שלא סימנה על מכלי המשקה אותם ייצרה, את המילים "חייב בפיקדון", כנדרש בחוק הפיקדון.

2. המשיבה טענה מצדה, כי היא מקיימת את הוראות חוק הפיקדון, ומכלי המשקה המיוצרים ומשווקים על ידה בישראל, מסומנים בכיתוב "חייב בפיקדון" לפי הוראות חוק הפיקדון, ואך מכלי המשקה המיוצרים על ידה ומשווקים מחוץ לתחומי ישראל לא מסומנים בכיתוב "חייב בפיקדון", שכן חוק הפיקדון לא חל מחוץ לתחומי ישראל, ואין לה חובת סימון כאמור. עוד נטען כי לו "זלגו" מכלי משקה שהמשיבה מייצאת מחוץ לתחומי ישראל, לתוך תחומי ישראל, הרי שאין לה כל אחריות לכך, ואין לה חובה לסמנם, וחובת היבואן ו/או הגורם השלישי האחראי על "זליגת" מכלי המשקה לישראל, לסמן את המכלים בהתאם לחוק הפיקדון.

3. לאחר שהתקיימו 3 דיוני קדם משפט, ביום 28.7.15 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו למרות טענת המשיבה שאינה משווקת את מכלי המשקה נשוא התובענה בישראל, ולמרות שאין לה אחריות לכך שצד שלישי רכש את מכלי המשקה בתחומי הרשות הפלסטינית וייבא אותם משם לישראל, המשיבה מסכימה להוסיף לתוויות המכלים את הכיתוב: "יצוא בלבד- אין פיקדון בקבוק ואין החזר פיקדון". ביום 1.11.15 הגישו הצדדים בקשה משותפת ומוסכמת להסתלקות מן הבקשה. בבקשת ההסתלקות לא הסכימו הצדדים בעניין ההוצאות, והגישו טיעונים לעניין זה בנפרד.

4. בנוגע להוצאות, המבקש טוען כי הוא מצדו, התנהל בתום לב, והציג את הסוגיה בדרך ראויה, על מנת לשרת את טובת חברי הקבוצה המיוצגת. עוד מוסיף המבקש כי אין עוררין כי בקשת האישור הביאה לשינוי מהותי בהתנהגות המשיבה כלפי חברי הקבוצה, ובעקבות הגשת בקשת האישור, החלה המשיבה לסמן ולבדל את מוצריה המיועדים לרשות הפלסטינית משאר המוצרים המשווקים ונמכרים בשוק הישראלי. המבקש מעריך את הגמול בסך של 20,000 ₪, ואת שכ"ט בא כוחו בסך של 80,000 ₪.

5. לעומתו, המבקשת טוענת, כי יש להשית את הוצאותיה על המבקש כיוון שדין בקשת האישור להידחות, ולו מן הטעם שטענת המבקש שהמשיבה היא זו שמשווקת את מכלי המשקה בישראל, לא נתמכה בדבר, והיא עצמה אף אוסרת על מפיציה ברשות הפלסטינית להפיץ את המוצרים שנמכרים להם אל מחוץ לרשות. יתרה מכך, טוענת המשיבה, כי היא אף הוכיחה כי מכלי המשקה אותם היא משווקת בישראל, מסומנים כחייבים בפיקדון, בהתאם לתקנות. עוד מוסיפה המשיבה, כי מכל מקום, היא לא חייבה את רוכשי מכלי המשקה בעלות פיקדון, וממילא לא נגרם כל נזק לקבוצה. עוד טוענת המשיבה, כי מבלי לגרוע מטענות אלה, היא הסכימה להוסיף לתוויות מכלי המשקה המיוצאים לרשות, סימון המבהיר כי אין החזר פיקדון עליהם, על מנת להגיע להסדר שיביא להסתלקות.

   בנוסף, טוענת המשיבה כי במקרה בו לא אושרה התובענה כייצוגית, יש לאשר מתן גמול למבקש ושכר טרחה לב"כ רק במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו. במקרה שלפנינו, טוענת המשיבה, אין הצדקה וטעם מיוחד לפסוק גמול ושכר טרחה ולמבקש ובא כוחו, מכמה טעמים: הבקשה הוגשה בהיעדר כל בסיס ראייתי, כאמור לעיל; המבקש לא טרח בהגשת הבקשה, לא הופיע לדיונים, ומכל מקום ההליך הסתיים תוך זמן קצר, ונוכח הצעת בית המשפט לסיום ההליך, המבקש אף לא הסתכן בדבר; הפער העצום בין הסעד שבוקש בתובענה, לבין התוצאה, אשר בסופה לא זכתה הקבוצה לשום פיצוי כספי כלשהו; היעדר חשיבות ציבורית וכן ליקויים שנפלו בניהול ההליך.

   דיון

6. לאחר שעיינתי בבקשת ההסתלקות, בבקשת האישור ובתובענה, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות בהתאם לסעיף 16 לחוק, שכן המוסכם בה סביר והולם את נסיבות העניין.

7. בקשה זו, עניינה טענה לכאורית בדבר הפרת חובה שבדין, לסימון מכלי משקה החייבים בפיקדון. המבקש סמך טענתו על מכלי משקה, אותם רכש בתוך תחומי מדינת ישראל בהם חלים החוק והתקנות. לאחר דין ודברים, הגיעו הצדדים להסכמות, לפיהן המשיבה שינתה את התנהגותה, בכך שהחלה לסמן על מכלי המשקה המיועדים לשיווק בשטחי הרשות הפלסטינית, כי חוק הפיקדון אינו חל עליהם. סימון זה מיטיב עם חברי הקבוצה, ומתקן את הטעות העלולה להיווצר אצל הקונה אילולי הסימון, כיוון שבין אם נקבל את טענת המבקש כי המשיבה אחראית להימצאות מכלי משקה אלה בישראל, ובין אם נקבל את עמדת המשיבה כי מכלי משקה אלה "זולגים" לתחומי ישראל בניגוד לעמדתה, סימון זה מיטיב עם חברי הקבוצה הרוכשים מכלי משקה אלה בישראל, אשר נחזים כמכלי משקה החייבים בפיקדון.