ת"צ 1069-05-14 עמית נ' דן בצפון - חברה להסעת המונים בע"מ

1.בקשה לאשר את ההסתלקות המוסכמת מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 היא הבקשה שלפני.

2.את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית הגיש המבקש נגד המשיבה, המפעילה את המטרונית, בין השאר בטענה כי הציבה מצלמות אבטחה ברכבי המטרונית וברציפיה, ובכך פוגעת בפרטיותם של משתמשי המטרונית בלי שהציבה שלטי אזהרה המיידעים את הנוסעים בעצם קיומן של המצלמות.

הסעד שביקש בתובענה היה צו עשה ו/או סעד הצהרתי ובצידו סעד כספי לקבוצה, בהיקף של 132,000,000 ₪.

לאחר שנתקבלה תשובת המשיבה ותגובת המבקשת, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות המלצתי, במסגרת הדיון המקדמי שהתקיים לפני, לסיים את ההליך ללא צורך בשמיעת ראיות באשר לבקשה לאישור התובענה; הצדדים קבלו המלצתי ולאחר משא ומתן ביניהם הוגשה הבקשה המוסכמת להסתלקות.

במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, והגם שהמשיבה סברה כי אין פגם בהתנהלותה, עולה כי לאחר הגשת בקשת האישור התקינה המשיבה שילוט המודיע על קיומן של המצלמות, וכי תוך 30 ימים מעת אישור ההסתלקות תוודא כי השילוט אכן מותקן בכל רכבי המטרונית, עוד סוכם כי מאחר שרציפי המטרונית אינם בבעלות המשיבה היא התחייבה לפנות למדינה במסגרת אותם 30 ימים לקבל הנחיות בנוגע להתקנת השילוט ברציפים המודיע על קיום המצלמות ועל תכליתן והמשיבה תפעל בהתאם להנחיות שתקבל.

3.במסגרת ההסכמות שהובאו לאישורי, היתה גם הסכמה לשלם למבקש גמול בסך 15,000 ₪ ולב"כ שכ"ט בסך 75,000 ₪ בתוספת מע"מ תוך 14 ימים מעת אישור ההסתלקות, כך שמדובר בהסתלקות הידועה כ'הסתלקות מתוגמלת'. לציין כי מעבר לתשלום גמול ושכ"ט לא כללו ההסכמות כל רכיב כספי אחר.

4.משהובאה הבקשה לאישורי, ומאחר שעל פי חוק תובענות ייצוגיות מסורה לבית המשפט הסמכות לקבוע את הגמול ואת שכר הטרחה לאחר שבחן את הנסיבות (סעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות) הרי לאחר שעיינתי בבקשה המוסכמת ראיתי לציין בפני הצדדים במסגרת ההחלטה מיום 3.11.15 כי "בטרם אתייחס לבקשה לאישור הסתלקות ראיתי לאפשר לצדדים להגיע להסכמות השונות מהמפורט בסעיף 11 לבקשה (אשר לגובה תשלומי הגמול ושכר הטרחה); לא שוכנעתי כי הסכומים הולמים בנסיבות העניין (ר' למשל ת"צ 59092-07-14 זיו נ' בבילון..." ואפשרתי לצדדים להגיש הודעה מוסכמת, וככל שלא יגיעו להסכמות או לא תתקבל הודעה "אראה ליתן החלטה אשר לבקשה שהוגשה".

ביום 4.11.15 הגישו הצדדים הודעה כי "לא הגיעו להסכמה שונה מזו שהוסכמה וצוינה בסעיף 11 לבקשה לאישור הסתלקות"; המבקש הגיש טיעוניו לעניין שיעור הגמול ושכ"ט והמשיבה הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

5.לציין כי את עמדתי בנושא הסדרי "הסתלקות מתוגמלת" ציינתי בת"צ 5816-10-14 טיראן כהן נ' ילו, לפיה אני נוהגת בדרך ההמנעות מהתערבות בהסכמות אליהם מגיעים הצדדים בקשר לגמול ולשכ"ט עו"ד, מאחר שאני מניחה כי הצדדים וב"כ הגיעו להסכמות לאחר ששקלו ובדקו את הנסיבות, העריכו את הסיכוי/ סיכון והגיעו למסקנות כי ההסתלקות פותרת סוגיות צרכניות בדרך הקצרה, יחד עם זאת כפי שגם ציינתי באותה החלטה, הרי בהנתן הסמכות לבית משפט לאשר את ההסתלקות או את הפשרה, עליו גם לתת את הדעת לשיעור הגמול למבקש ולגובה שכ"ט לעו"ד בנסיבות התובענה, לאינטרס 'הקבוצה'; למידת התועלת לחברי ה'קבוצה'; למידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית וכו' ומשכך אני סבורה כי עלי לתת את הדעת לשאלה אם גובה הגמול ושיעור שכ"ט אינו חורג מהסביר בעיני לעומת התועלת, ודרך התערבות בית המשפט באלה מסייעת למנוע ניצול לרעה של מנגנון התובענה הייצוגית, הליך שכשלעצמו הוא כלי צרכני ראוי בעיני.

6.ובענייננו, לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ובטיעוני המבקש לאשר את הגמול ושכ"ט, נתתי דעתי לשלב בו הוגשה הבקשה להסתלקות, ול'תוצאות' המו"מ בין הצדדים שהביאו לסיום ההליך בדרך זו אני מאשרת את בקשת המבקש להסתלק מן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, על כל ההסכמות שבה (למעט סעיף 11 לבקשה), וכן אני דוחה את התביעה האישית של המבקש.

7.תחת האמור בסעיף 11 לבקשה אני מאשרת גמול למבקש ושכ"ט עו"ד כפי שנקבעו בת"צ 2218-06-14 קרי, סך 5,000 ₪ למבקש ו-45,000 ₪ בתוספת מע"מ לב"כ המבקש, זאת כדי לא לחרוג מסכומים שכבר אשרתי בעבר בתובענה הנזכרת, שעניינה דומה, ולאור עמדת המשיבה שהשאירה לשיקול דעת בית המשפט את ההכרעה בנושא זה, אם כי אדגיש כי אף הסכום שאני מאשרת עתה, מצוי ברף הגבוה לטעמי במנעד הסבירות, בהנתן נסיבות התובענה.