ת"פ 9933-03-1416 מדינת ישראל נ' באולינג אשדוד בע"מ

1.בתיק זה הוגש כתב אישום כנגד באולינג אשדוד בע"מ (להלן – הנאשמת), בגין ניכוי שלא כדין – עבירה לפי סעיפים 25, 25א(א) ו – 25ב(ג) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן – חוק הגנת השכר), בגין אי ניהול פנקס חופשה – עבירה לפי סעיפים 26 ו- 28(ב)(3) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) ובגין אי תשלום פדיון חופשה – עבירה על סעיפים 13 ו- 28(א)(2) לחוק חופשה שנתית.

2.עובדות כתב האישום –

בביקורות שנערכו בימים 18.3.12 ו- 4.4.12 נמצא כי הנאשמת עברה את העבירות כלהלן –

א.אישום ראשון - ניכתה משכר של שלושה עובדים שהעסיקה, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, סכומי כסף מבלי שהעבירה סכומים אלה ליעדם, תוך 30 יום מיום הניכוי.

ב.אישום שני - לא ניהלה פנקס ולא רשמה את הפרטים שנקבעו בתקנות ביחס לשתי עובדות.

ג.אישום שלישי - לא שילמה לשני עובדים, במועד סיום העסקתם, פדיון חופשה שהגיע להם בגין תקופת עבודתם וזאת ללא צידוק מספק ותוך זמן המתקבל על הדעת.

3.ביום 10.11.14 הוגש כתב אישום מתוקן.

4.ביום 7.12.14 הורשעה הנאשמת, על יסוד הודאתה, בעובדות שיוחסו לה בכתב האישום (המתוקן) וזאת ללא ניהול הוכחות.

5.למען שלמות התמונה יצויין כי במסגרת הטיעונים לעונש הגיש ב"כ הנאשמת לעיון בית הדין, פסק דין שניתן בהליך אזרחי העוסק בתביעות הדדיות שהוגשו בין הנאשמת לבין אחת משלושת העובדים לגביהם הוגש כתב אישום (להלן – פסק הדין או פסק הדין בהליך האזרחי). עובדת נוספת לגביה הוגש כתב האישום היתה, בתקופה הרלוונטית, בת זוגתה של התובעת בפסק הדין בהליך האזרחי. מאחר ובפסק הדין נקבע כי הוא יפורסם ללא פרטים מזהים, פרטי פסק הדין ושמות הצדדים לא יוזכרו במסגרת גזר דין זה.

בפסק הדין בהליך האזרחי בית הדין קבע כי אותה עובדת פוטרה מעבודתה אצל הנאשמת לאחר שביצעה מעילה רחבת היקף בכספי הנאשמת. העובדת אף חוייבה לשלם לנאשמת סך כ-70,000 ש"ח, בין היתר בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש ואילו הנאשמת חוייבה לשלם לאותה עובדת, בהתייחס לאישומים מושא כתב האישום, סך 2,939 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית וסך 1,400 ₪ בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה. על פסק הדין הוגש ערעור התלוי ועומד בבית הדין הארצי לעבודה.

6.טיעוני המאשימה לעונש –

א.באשר לאישום הראשון – מדובר ב- 7 יחידות עבירה ביחס לשלושה עובדים, כאשר הקנס המירבי בגין כל עבירה הינו בסך 1,130,000 ₪ ובסך הכל בגין כל העבירות בסך 7,910,000 ₪.

ב.באשר לאישום השני – מדובר ב- 6 יחידות עבירה ביחס לשתי עובדות, כאשר הקנס המירבי בגין כל עבירה הינו בסך 14,400 ₪ ובסך הכל בגין כל העבירות בסך 86,4000 ₪.

ג.באשר לאישום השלישי – מדובר ב – 2 יחידות עבירה ביחס לשתי עובדות, כאשר הקנס המירבי בגין כל עבירה הינו 14,400 ₪ ובסך הכל בגין כל העבירות בסך 28,800 ₪.

ד.מתחם הענישה הראוי הינו בשיעור הנע בין 30%-10% מסכום הקנס המירבי ויש להטיל על הנאשמת קנס בשיעור של 30% מסכום הקנס המירבי המצטבר בגין כל עבירה. כמו כן, יש לחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות למשך שלוש שנים ועל מלוא סכום הקנס הקבוע בדין, בהתאם לסעיף 72 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ה.השיקולים שיש לשקול בקביעת מתחם הענישה בנסיבות כתב האישום הינם שיקולים של הרתעה ומניעת הישנות העבירה וזאת כאשר מדובר בעבירות כלכליות ובשים לב לכך שהנאשמת הינה חברה שלא ניתן להטיל עליה עונש מאסר או שירות לטובת הציבור.

ו.הנסיבות שיש בהן כדי להחמיר עם הנאשמת הינן שגם לאחר הגשת כתב האישום הנאשמת לא הראתה אסמכתאות המעידות על תיקון הליקויים, כאשר מדובר בין היתר, בעבירות של המנעות מתשלום פדיון חופשה והמנעות מהעברת כספים, הניתנות לתיקון.