מדינת ישראל נ' פיסחוב ואח'

בפני בקשת המבקשת למתן צו לניהול, מימוש ומכירה של רכב מסוג קיה ספורטאז' מ.ר. 4495385 (להלן: "הרכב"), אשר אין מחלוקת כי הוחכר ע"י "שלמה כ.א.ל. בע"מ" (להלן: "המחכיר") בהתאם להסכם חכירה מיום 20.1.17, למשיבה 2, מילנה, שהיא אשתו של המשיב 1 (להלן: "האשה"), כנגד תשלום דמי חכירה חודשיים (הסכם החכירה הוצג וסומן מש/1).

הרכב נתפס על ידי המבקשת, במסגרת חקירה שביצעה בנוגע לעבירות של סחר בסמים, וזאת בהתאם לצו חיפוש שהוצא לבקשתה ביום 1.3.18, ואשר בוסס על הוראות סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ").

אין מחלוקת, והדבר גם עולה מבקשת החיפוש, כי הרכב מצוי ברשותה של האשה, ולא הועלתה בבקשה טענה כי מדובר ברכושו של המשיב 1 (להלן: "הנאשם") (טענה כזו הועלתה, "בשפה רפה", בהשלמת טיעון שהגישה המבקשת, כפי שיפורט להלן).

כנגד הנאשם הוגש ביום 6.3.18, כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסמים וקשירת קשר לביצוע פשע, בכך שיחד עם אחר, מכר לסוכן שהפעילה המבקשת, בעסקה אחת שבוצעה בשני שלבים במהלך חודש 9/17, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 991.15 גר' וזאת בתמורה לסך של 58,000 ₪, מבלי שהיה למשיב או לאחר רשיון לעסוק בסחר בסם.

הבקשה והמסגרת הדיונית

1. הבקשה הוגשה (מבחינה טכנית) במסגרת התיק הפלילי והובאה לדיון בפני מיד עם הגשתה.

2. בדיון שהתקיים ביום 6.3.18 הסכימו הצדדים כי הדיון בבקשה ידחה ליום 11.3.18, ולאחר מכן שבו והסכימו כי הדיון בבקשה ידחה ליום 15.4.18 (לאחר חוה"מ פסח).

3. בדיון שהתקיים ביום 15.4.18 העלה ב"כ המשיבים מספר טענות במישור הפורצדוראלי באשר לאופן הגשת הבקשה ומקור הסמכות להגישה, והן:

א. מאופן ניסוח הבקשה לא ברור מכוח איזו הוראת דין היא הוגשה, וככל שבכוונת המבקשת היה להשתיתה על הוראת סעיף 36(ו) לפקודת הסמים המסוכנים (להלן: "פקודת הסמים"), אזי את הבקשה צריך היה להגיש פרקליט מחוז, ומשלא נעשה כן, אין לראות את הבקשה כעומדת בדרישת הסף להגשתה.

ב. המבקשת לא צרפה את הבעלים של הרכב כמשיב לבקשה, ודי בכך להביא לדחיית הבקשה.

ג. הבקשה איננה כוללת את המסגרת העובדתית היוצרת את "פוטנציאל החילוט" הנדרש לצורך המשך תפיסת הרכב ובוודאי שלא מימושו בעת הזו.

ד. המבקשת לא פרטה בבקשה מה הוא הבסיס להמשך תפיסת הרכב: לא נטען כי הרכב שייך לנאשם, לא נטען כי שימש לביצוע העבירה נשוא כתב האישום או כי התקבל כשכר עבור העבירה, ואף לא נטען כי מדובר ברכב המשותף לאשה ולנאשם.