ת"פ 9534-01-14 מדינת ישראל נ' ע'

1.הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בניגוד לסעיף 380 בחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

בהכרעת הדין נקבע כי ביום 13.10.13 בסמוך לשעה 19:20, בבית החולים "בלינסון", הלין הנאשם על הטיפול באמו והחל לצעוק לעבר תחנת האחיות. מאבטח אשר הוזעק למקום ביקש מהנאשם לצאת מהמחלקה אולם הנאשם סרב לצאת והמשיך לצעוק. המאבטח חסם את הכניסה לחדר האחיות בגופו ובתגובה דחף אותו הנאשם. כדי למנוע את כניסת הנאשם לחדר האחיות, הדף המאבטח את הנאשם, אז היכה אותו הנאשם בפניו באמצעות ידו. למאבטח נגרמו סימן חבלה ונפיחות בשפתו התחתונה.

טיעוני הצדדים לעונש

2.ב"כ המאשימה טענה כי במעשיו פגע הנאשם בערכים חברתיים של ביטחון הציבור, באלו האמונים על שמירת הסדר הציבורי, וכן פגע במתלונן הספציפי אשר ביצע את עבודתו.

ב"כ המאשימה עמדה על כך שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, וציינה כי גם התנהלותו במהלך הדיונים בבית המשפט אופיינה בהתלהמות, גסות רוח ובאורח פוגעני העולה בקנה אחד עם האישום בגינו הורשע.

המאשימה טענה כי מתחם העונש הראוי הינו בין מאסר קצר, אשר יכול וירוצה בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל. לפיכך עתרה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שירות בכפוף לחוות דעת הממונה, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

3.ב"כ הנאשם שב וטען במסגרת הטעונים לעונש טעונים היורדים לשורשה של הכרעת הדין. הוא הסכים כי התנהגותו של הנאשם אינה שגרתית אולם עמד על הנסיבות, ובהן טענת הנאשם כי אמו לא טופלה כראוי במשך מספר ימים. נטען כי הנאשם בן 62, נכה, בעל אי כושר עבודה בשיעור של 100%, ללא עבר פלילי, הסובל מאי שקט כתוצאה מבעיה בריאותית ונפשית. בשל נסיבות אלו עתר להשית על הנאשם קנס בלבד.

4.אשתו של הנאשם, בדבריה לעונש, תיארה את הנאשם כאדם המסור למשפחה ולאמו בפרט, טענה כי כאב לו לראות את אמו לא מטופלת, וכי אינו אדם תוקפני. לדבריה היה הנאשם עובד מצטיין, ומזה כ-5 שנים אינו עובד בשל בעיות גב שכללו פריצת דיסק ותאונת דרכים, בגינן עבר מספר ניתוחים. הנאשם הוצא לפנסיה מוקדמת, הוא מוגבל מבחינה תפקודית, ונוכח התסכול וחוסר הסבלנות בהם חש, מושפע מצבו הנפשי ממצבו הגופני.

5.בנו של הנאשם העיד אף הוא כי לפני התאונה הנאשם עבד, ואילו כיום אינו עושה דבר ולכן הוא מתוסכל ומתלהם.

2 עדי האופי טענו כי הנאשם אינו מסוגל לתקוף וכי קשריו החברתיים נהרסו.

6.הנאשם בדברו לעונש המשיך לטעון לחפותו, וביקש להתנצל על התנהגותו בבית המשפט. הוא עמד על אי הטיפול באמו והתסכול שנגרם לו עקב כך. באשר למצבו הנפשי טען כי הוא מצוי בחוסר שקט, כי שקל להתאבד וכי מצבו אינו נותן לו מנוח. באשר לעונש ביקש כי יושת עליו מאסר על תנאי בלבד.

דיון וגזירת הדין