ת"פ 9436-09-13 מדינת ישראל נ' בי.אנד.בי. בן בשט בע"מ ואח'

רקע וטענות הצדדים

1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם, בין היתר, עבירות של הפרת תנאים ברישיון עסק וכן עבירות של הפרת תנאים בהיתר הרעלים.

    

2. בדיון שהתקיים בתאריך 13.1.15 ביקש ב"כ הנאשמים לקבוע כי נפל פגם או פסול בכתב האישום בהתאם לסעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

   לדברי ב"כ הנאשמים, מייחס כתב האישום לנאשמים עבירות על תקנות המים (מניעת זיהום המים) (מתכות ומזהמים אחרים) התשי"ט – 1959 (להלן: "תקנות המים") וכן עבירות של אי עמידה בתנאי היתר הרעלים, וזאת למרות שהיתר הרעלים קובע איסור לחרוג מהמותר על פי התקנות. בנסיבות אלה, טוען ב"כ הנאשמים כי הרשות המנהלית, זו שהוציאה את ההיתר, מכפיפה תחתיה חוק של המדינה. עוד טוען הוא כי מערכת עובדתית אחת עלולה להביא להרשעת הנאשמים ביותר מעבירה אחת.

    

3. ב"כ המאשימה טען לא נפל כל פגם או פסול בכתב האישום. המערכת העובדתית הצמיחה שתי עבירות שונות, לפי הוראות דין שונות ולפיכך רשאית המאשימה לייחס לנאשמים עבירות הן לפי תקנות המים והן לפי חוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק החומרים המסוכנים"). עם זאת, נוכח הוראות סעיף 186 לחסד"פ הרי שהנאשמים לא יענשו יותר מפעם אחת בשל אותו המעשה, היה ויורשעו בביצועו.

    

4. עוד טען ב"כ המאשימה כי הקביעה לפיה הפרת תנאי בהיתר הרעלים או ברישיון העסק הינה עבירה פלילית, מצויה בחוק החומרים המסוכנים, ולכן אין כל פסול בהוראת החוק עצמה ובכתב האישום. כמו כן, אין לטענתו כל פגם בעובדה שנותן ההיתר יצק תוכן לתנאים, אף אם תוכן התנאי זהה לאמור בתקנות.

    

   דיון והכרעה