ת"פ 8761-12-12 מדינת ישראל נ' הובלות ומסחר בע"מ ואח'

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת, בניגוד לסעיפים 2 ו-13(ג)(1א) לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984 יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ופינוי פסולת לאתר שאינו מורשה, בניגוד לסעיפים 7(ד) ו-13(ב)(4א) לחוק שמירת הנקיון יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין.

בנוסף, יוחסו לנאשם 2 עבירות של הפרת אחריות נושא משארה (לכלוך רשות הרבים), בניגוד לסעיף 15 לחוק שמירת הנקיון והפרת אחריות נושא משרה (פינוי פסולת לאתר שאינו מורשה), בניגוד לסעיף 15 לחוק שמירת הנקיון.

2.על פי עובדות כתב האישום נאשמת 1 הינה חברה העוסקת בהובלות, שינוע מכולות ופינוי פסולת. בבעלות נאשמת 1 משאית מסוג וולבו שמספרה 61-538-70 (להלן: "המשאית").

נאשם 2 הינו מנהל תפעול בנאשמת 1.

נאשם 3 הועסק כנהג בנאשמת 1.

נאשם 4 ביצע, במועד הרלוונטי, עבודות שיפוץ בעיר כפר-סבא והינו בעליו של מפעל באזור תעשייה אלפי מנשה (להלן: "המפעל").

עובר ליום 1.12.11 סיכם נאשם 4 עם נאשם 2 כי נאשמת 1 תבצע עבורו עבודת פינוי פסולת מבנין ששיפץ בכפר-סבא. ביום 1.12.11 בשעה 13:30 או בסמוך לכך, במסגרת עבודתו בנאשמת 1 ובהוראת נאשמים 2 ו-4, השליך נאשם 3 בשתי הזדמנויות, פסולת בנין, שכללה שברי בלטות ועפר, באמצעות המשאית, בחצר המפעל. נקודת ההשלכה הינה שטח הנמצא ברשות הרבים, על שפת ואדי, סמוך לרח' חלוצי התעשייה 2 שבאזור התעשייה אלפי מנשה.

במעשיהם אלה, פינו הנאשמים פסולת בנין לאתר שאינו אתר מורשה לפינוי פסולת, השליכו פסולת בנין ברשות הרבים ולכלכו את רשות הרבים.

אחריותו של נאשם 2 למעשיהם ומחדליהם של נאשמים 1 ו-3 נובעת גם מעצם היותו מנהלה של נאשמת 1.

המענה לכתב האישום וגדר המחלוקת

3.ב"כ נאשמים 3-1 הכחיש כי הנאשמים סיכמו עם נאשם 4 על ביצוע הובלת פסולת בנין עבורו. לטענתו, "כל אשר התבקשו נאשמים 1 ו-2 זה להעביר מכולות מנקודה א' לנקודה ב'... מבחינתם זה הובלה. גם נקודה א' וגם נקודה ב' בבעלותו של נאשם 4... זה שטח מגודר וסגור עם מנעול. הנאשם 4 פתח ואמר 'זה הבור שאני רוצה לבנות בו חניון ושימו פה את החול'... לא תמיד היתה ידיעה מה יש במכולות" (ישיבה מיום 24.11.13).

בסיכומיו הסכים ב"כ נאשמים 3-1 כי אלה השליכו פסולת בנין, על פי הזמנת נאשם 4, בחצר המפעל, אולם טען כי לא מדובר בהשלכה ב"רשות הרבים" כמשמעותה בסעיף ההגדרות לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984. טענתו היא כי השלכת הפסולת נעשתה ברשות היחיד, דהיינו בחצר מפעל נאשם 4, שהינה מקום מגודר, מתוחם, שאין לציבור גישה אליו. עוד נטען, כי נאשם 4 הציג מצג לנאשמים 1 ו-2 כאילו בכוונתו להשתמש בפסולת הבנין למילוי ויישור תוואי השטח ולא לצורך הטמנה. משכך, סברו נאשמים 3-1 כי בכווונת נאשם 4 לעשות שימוש בפסולת הבנין כאמור.

4.ב"כ נאשם 4 אישר כי נאשם 4 הזמין את ההובלה האמורה מנאשמים 1 ו-2 ואף שילם עבורה, אולם טען כי נאשמים 1 ו-2 היו אמורים להעביר חול ואדמת מילוי לחצר המפעל ולא פסולת בנין. לטענתו, נאשמים 3-1 "הפתיעו אותו" בכך שהובילו לחצר מפעלו פסולת בנין, בניגוד למה שהוסכם ביניהם והוא הופתע לגלות זאת עם עיכובו.

לגבי הודעתו של נאשם 4 מיום 1.12.11 (ת/3), הכוללת הודאה במרבית עובדות כתב האישום, טען הסנגור כי אמנם ההודעה ניתנה באופן חופשי ומרצון, ואולם אין ליתן לה כל משקל, היות וניתנה כתוצאה מלחץ שהופעל על נאשם 4 מצד נאשם 2.