ת"פ 8655-11-14 מדינת ישראל נ' עלי

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של מרמה ותחבולה לפי פקודת מס הכנסה תשע עבירות), מרמה ותחבולה לפי חוק מס ערך מוסף (תשע עבירות), מרמה ותחבולה לפי חוק מיסוי מקרקעין (24 עבירות) השמטת הכנסה מדו"ח (שמונה עבירות) ומסירת תרשומת כוזבת לפי פקודת מס הכנסה (שתי עבירות). ואלו עובדות כתב האישום:רקע

בשנת 2003 רכש הנאשם חלקת קרקע ובנה עליה בנין מגורים בן שש קומות ובו 24 דירות.

במהלך התקופה שבין השנים 2003-2008 מכר הנאשם את הדירות אותן בנה לקונים שונים, בעבור סכום כולל של כארבעה מליון ש"ח וקיבל מהקונים את התשלומים בעבורן, עד שנת 2011. הנאשם לא דיווח לרשות המסים על הכנסותיו ממכירת הדירות, לא בעת ביצוע העסקאות ולא בעת שקיבל את התשלומים. כמו כן הנאשם לא דיווח לרשות המסים על עיסוקו ולא ניהל ספרים.

מחדליו של הנאשם אפשרו לרוכשי הדירות להמנע מדיווח לרשות המסים על רכישת הדירות וכך להתחמק מתשלום מס רכישה.

ביום 30.4.12 הגיש הנאשם דו"חות על הכנסותיו בשנים 2004-2011, בהם לא דיווח על מכירת הדירות, אלא על הכנסות בגובה של עשרות אלפי שקלים בשנה בלבד.

ביום 31.5.12 הגיש הנאשם שתי הצהרות הון, האחת ביחס למצבת נכסיו כפי שהיתה ביום 31.12.06 והשניה ביחס ליום 31.12.11. בשתי ההצהרות נמנע הנאשם מלציין כי היו בבעלותו מגרש ודירות וכי חלק מרוכשי הדירות היו חייבים לו כסף, למרות שהיה עליו לכלול נתונים אלו בהצהרות.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה הפנה לחומרת מעשי הנאשם ולנזקים אשר גרם. בין היתר הפנה ב"כ המאשימה לכך שבגלל שהנאשם לא דיווח על הכנסותיו, גם רוכשי הדירות התחמקו מתשלום מס וכך גם קבלני המשנה עמם עבד. בהקשר זה הפנה לכך שהנאשם לא הסיר את מחדליו וכי הוא חייב למס הכנסה סכום של מעל 2.5 מליון ש"ח ולמע"מ סכום של כ- 260,000 ש"ח. בנוסף הפנה לעברו הפלילי של הנאשם. לאור אלה טען ב"כ המאשימה שמתחם העונש ההולם הוא מאסר לתקופה שבין שנתיים לארבע שנים וביקש להשית על הנאשם עונש בצידו הבינוני – גבוה.

ב"כ הנאשם הציג הסדר אליו הגיע הנאשם עם מס הכנסה הכולל שומה מוסכמת והסדר תשלומים, לפיהם על הנאשם לשלם סכום כולל של 240,000 ש"ח, מתוכו 50,000 בתשלום אחד והיתרה בתשלומים חודשיים של 10,000 ש"ח. ביום 25.10.16 אף הציג אישור על התשלום עוד הפנה לחלוף הזמן מאז המעשים ולכך שכיום הנאשם בעל משפחה. לאור אלה טען, כי העונש ההולם נמוך בהרבה מאשר נטען על ידי ב"כ המאשימה.

מתחם העונש ההולם

חומרת מעשי הנאשם ברורה. הנאשם הקים בניין מגורים ומכר 24 דירות – עסק מסחרי לכל דבר, אותו ניהל במשך תשע שנים – וכל זאת ללא כל דיווח לרשות המסים. יתרה מכך, הנאשם אף הגיש הצהרות הון ודו"חות אישיים על הכנסותיו, אשר בכולם העלים בכזב את עלותו במגרש, את בניית הבניין ואת הכנסותיו ממכירת הדירות.

שני ערכים מוגנים נפגעו בשל מעשי הנאשם, ערך השוויון בנטל המס וערך הפגיעה בקופה הצבורית: חובו של הנאשם בשל אי תשלום מס ערך מוסף עומד על כ- 260,000 ש"ח, וחוב זה לא שולם עד היום (סכום הקרן). מבחינת החוב למס הכנסה, מהנתונים שהציג ב"כ הנאשם עולה, כי הנאשם הגיע להסדר לפיו ישלם סכום של 240,000 ש"ח, מתוכו שולם עד כה סכום ראשון של 50,000 ש"ח. עם זאת, הנתון הרלוונטי בהקשר זה אינו סכום המס אותו היה הנאשם אמור לשלם, אלא העובדה שהנאשם העלים הכנסות של כארבעה מיליון ש"ח. ר' למשל ע"פ 5783/12, נסים גלם נ' מדינת ישראל, שם נפסק:

המבחן הוא מבחן ההכנסה ואין מקום, בנסיבות מעין אלה, לערוך חישוב, כפי שהציע עו"ד וינרוט, ולהגיע לתוצאה חשבונאית המשקפת את המס הסופי אותו היה על המערער לשלם. בדרך המוצעת על-ידי עו"ד וינרוט, יצטרכו "בתי המשפט להידרש לחישובים ולהשערות סבוכים לגבי היקף הכנסותיו והוצאותיו של העבריין, אילו רק היה נוהג כאדם ישר..." (ע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.11.2010) בפסקה 35). סבורני, כי אין מקום לערוך חישובים מעין אלה, מה גם שלא הוצגו בפני בית משפט קמא נתונים, המאפשרים לקבוע את הרווח הנקי של המערער, לו "היה נוהג כאדם ישר". לפיכך, אינני סבור כי יש מקום להכנס לחישובים מורכבים, כדי להגיע לסכום הרווח שהפיק המערער, שרק הוא מחוייב במס הכנסה. לענייננו, די בכך שמדובר בהעלמת הכנסות בהיקפים גבוהים ביותר, ואין מקום לחישובים נוספים מעבר לכך.

עוד עולה מכתב האישום, כי בגלל מעשי הנאשם, גם רוכשי הדירות לא שילמו מס רכישה. יש גם סברה בטענת ב"כ המאשימה, כי קבלני המשנה והספקים עמם עבד הנאשם התחמקו מתשלום מס, אך בהעדר נתונים ברורים לא אביא נתון זה בחשבון לחובתו.

יש לציין, כי מעשי הנאשם מתאפיינים בתעוזה ניכרת ובתחכום מסוים: הנאשם הקים בניין בן שש קומות ומכר 24 דירות, וכל זאת "מתחת לרדאר" של הרשויות. הנאשם המשיך והסתיר את עיסוקו גם כאשר נדרש להגיש הצהרות הון מפורטות.

פסיקה עקבית קובעת, כי בעבירות מסים יש להחמיר עם העבריינים לשם הרתעה, בשל הקלות שבביצוע העבירות והקושי לאתר מבצעיהן. בפסיקה ניתן דגש על הערך החברתי העומד בבסיס החובה לשלם מסים ולשאת בנטל הכללי ועל הפגיעה החברתית והכלכלית הנגרמות כתוצאה מהן. כן נפסק לא אחת, כי לנסיבותיו האישיות של העבריין יש משקל נמוך. ר' למשל רע"פ 2638/13 עובדיה נ' מ"י:

כבר נפסק לא אחת כי יש להתייחס לעבריינות המס בחומרת יתרה, הן לנוכח פגיעתה הישירה בכיס הציבורי, והן לנוכח פגיעתה העקיפה בכיסו של כל אזרח ואזרח ... על יסוד גישה זו, הותוותה בפסיקה מדיניות ענישה, אשר לפיה יש לגזור את דינם של עברייני המס, תוך מתן עדיפות לשיקולי ההרתעה והגמול, ולבכרם על פני נסיבותיו האישיות של העבריין.