ת"פ 8492-02-12 מדינת ישראל נ' טאהה ואח'

בפניי בקשה למתן החלטה הקובעת כי שעבוד הרשום לטובת משיבה 1 על משאית מ.ר. 20-175-51 בטל, ומורה לכל רשות ממשלתית רלוונטית למחוק שעבוד זה מרישומיה.

ביום 25.7.13 ניתנה החלטת בית-המשפט (כב' השופטת י' שטרית), בהתאם להסכמת הצדדים, כי המשאית תוחזר לבעלים הרשום (משיב 3), בכפוף לתשלום סך 30,000 ₪ במזומן, לטובת אוצר המדינה, בתוך 90 יום.

כעולה מהבקשה שלפניי, משחלף הזמן והסכום לא הופקד, ניסתה משטרת ישראל למכור המשאית, אך התברר כי קיים שעבוד על המשאית לטובת המשיבה 1. המשטרה פנתה למשיבה 1 בבקשה להסיר השעבוד, וזו השיבה כי המשיב 2, שהינו החייב באותו שיעבוד, פרע את חובותיו למשיבה 1 ואין מניעה להסיר את השעבוד, אך עליה לקבל הסכמתו לכך.

משכך, פנתה משטרת ישראל לבית-המשפט ביום 13.2.15 בבקשה, לה צירפה את הסכמת המשיבה 1 להסרת השעבוד. בהחלטת כב' השופט ח' סבאג מיום 30.6.15 נקבע כי עיון בהחלטת כב' השופטת שטרית (לעיל) מלמד כי מדובר בהחלטה חד משמעית לפיה בהעדר תשלום סכום הפיקדון יש לחלט את המשאית לטובת מדינת ישראל.

חרף זאת, לא עלה בידי משטרת ישראל להביא להסרת השעבוד, וזו פנתה שוב ביום 18.10.15 לבית-המשפט.

בתגובת המבקשת מיום 13.1.16 נמסר: "המאשימה פנתה לפקד טובול (נציג משטרת ישראל – ל.י.ג) והסבירה, כי יש לפתור את העניין מול החברה המשעבדת, וכי לבית-המשפט הדן בתיק הפלילי אין סמכות להורות על ביטול השעבוד".