מדינת ישראל נ' קרבצוב

רקע

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, ללא הסכמה עונשית, בכתב אישום מתוקן בשנית, בביצוע עבירת איומים, בניגוד לסעיף 192 בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ניסיון תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בניגוד לסעיף 380 יחד עם 25 בחוק, וירי מנשק חם באזור מגורים, בניגוד לסעיף 340א בחוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, בין הנאשם לשכניו קיים סכסוך ארוך שנים על רקע טענות הנאשם כי השכנים מקימים רעש ומפרים את מנוחתו. ביום 30.6.16, בשעה 00:30, על רקע הקמת רעש על ידי המתלוננים בחצר ביתם, ביקש הנאשם מהמתלוננים לחדול מהרעש, אולם הם סרבו וקיללו אותו.

באותן נסיבות יצא הנאשם למרפסת ביתו המצויה מעל חצר ביתם של המתלוננים, צעק לעברם "מי אמר לי בן זונה כלבים... עשר שנים אתם לא נותנים לי לישון, אתם לא מבינים מילים", וירה לכיוונם מסמרים וברגים באמצעות רוגטקה. בסמוך לכך צעק הנאשם לעבר המתלוננים "יש לי אקדח", ואז דרך אקדח מסוג "פארבלום", אותו החזיק ברישיון, וירה לאוויר 2 כדורים.

בהתאם להסכמת הצדדים, הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן, במסגרתו לבקשת ההגנה נבחנה שאלת הרשעתו בדין. מנגד ביקשה המאשימה כי ייבחנו מסוכנות הנאשם, אפשרות הטיפול בו, ועמדת המתלוננים.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טען כי הנאשם ביצע את המעשים בגין עניין של מה בכך, סכסוך שכנים, וכי יש ליתן את הדעת לפוטנציאל הנזק שיכול היה להיגרם למתלוננים, כמו גם לעוברי אורח.

נטען כי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם מלמד כי ככלל הוא בעל דפוסים נורמטיביים. עם זאת, מהתסקיר עלו גם אלמנטים שליליים כגון מאפיינים תוקפניים ונוקשות חשיבתית במצבי תסכול. כן נטען כי הנאשם לא ביטא מוטיבציה לטיפול בסדנא לשליטה בכעסים, ולפיכך קיים סיכון להימשכות התנהגות אימפולסיבית מצידו. לצד זאת אישר ב"כ המאשימה כי המתלוננת מסרה שאינה מבקשת להחמיר עם הנאשם, היא מסרה שאין כיום ארועים נוספים בין השניים, והיא אך מבקשת כי הנאשם לא יצור עימה מגע.

אשר לעתירה לביטול ההרשעה, נטען כי הנאשם אינו עומד בקריטריונים הקבועים לשם כך בפסיקה, וכי לא הוצג נזק קונקרטי לעתיד הנאשם, ככל שתיוותר ההרשעה על כנה.

בשקלול הנסיבות לקולא ולחומרא עתר ב"כ המאשימה לקביעת מתחם עונש הנע בין מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין מספר חודשי מאסר בפועל, ולהשית על הנאשם מאסר לריצוי בעבודות שירות, קנס ופיצוי.

ב"כ הנאשם טען כי מעשהו של הנאשם התרחש בעקבות מסכת אירועים אשר כללה פניות רבות מצד הנאשם אל רשויות החוק בבקשה להפסיק את התנהגותם החוזרת והנשנית של המתלוננים, התנהגות אשר הטרידה את הנאשם בפרט ואת יושבי השכונה בכלל. צוין כי גם בסמוך לארוע הנידון ספג הנאשם קללות וגידופים מצד המתלוננים, וכי מדובר בנאשם ללא הרשעות קודמות אשר הודה בהזדמנות הראשונה, לקח אחריות מלאה על מעשיו, והוא מצוי תקופה ארוכה בתנאים מגבילים הכוללים את הרחקתו מהישוב מאז האירוע.

ב"כ הנאשם עמד על כך שמדובר באירוע חריג וספונטני מצד הנאשם, אשר לא כלל תכנון מוקדם. נטען כי הגם שמהתסקיר עלה כי הנאשם סובל מקשיים ומנוקשות חשיבתית, הרי שלצד זאת צוין בתסקיר כי להליכים המשפטיים ישנה השפעה מרתיעה על הנאשם, וכי קיימת הבנה שלו לאיסור ולחומרת מעשיו.

כן עמד ב"כ הנאשם על מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם, על עמדת המתלוננת, אשר לא ביקשה להחמיר עם הנאשם, ועל כך שמדובר בצדדים הצפויים להמשיך ולקיים קשרי שכנות גם בעתיד.

נוכח מכלול הנסיבות נטען כי מתחם העונש ההולם הינו בין מאסר על תנאי ל-6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

בשים לב למדיניות הפסיקה בכל הנוגע לביטול הרשעה, ובהעדר אינדיקציות לנזק קונקרטי ככל שתיוותר ההרשעה על כנה, לא ביקש ב"כ הנאשם לבטל את הרשעת הנאשם בדין, ועתר לענישה צופה פני עתיד.