ת"פ 7859-02-14 המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה נ' באר יעקב ואח'

1.כתב האישום שבפני מייחס לנאשמים 2, 3 ו-4 את ביצוען של העבירות הבאות: בניה במקרקעין ללא היתר לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו-253(2) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה); אי קיום צו הפסקה מנהלי לפי סעיפים 237 ו-253(2) לחוק התכנון והבניה.

2.נאשם 4 טוען שעומדת לו טענה מקדמית לפיה העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, וזאת כאמור בסעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982.

3.בתמצית, כתב האישום מייחס לנאשמים בניה של מבנה ללא היתר וכי קיום צו הפסקה מנהלי שניתן לאותו מבנה, כאשר הנאשמת 1 בהיותה מועצה מקומית הינה "תאגיד" ונאשמים 2, 3 ו-4 הם ממלאי תפקידים שונים בתוך אותו תאגיד. סעיף 253(2) לחוק התכנון והבניה קובע כדלקמן:

"יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף – למעט שותף מוגבל – או פקיד באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון אם לא הוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה".

4.נאשם 4 טוען שתנאי סעיף 253(2) לחוק התכנון והבניה אינם מתקיימים בעניינו, וזאת גם על פי עובדות כתב האישום. לאחר עיון בנוסח כתב האישום וכן בטיעונים בכתב שהועלו ע"י נאשם 4 והמאשימה, הגעתי למסקנה שדין הטענה להידחות. בפרק העובדות שבכתב האישום (סעיפים 9, 11 ו-13) ישנה הפנייה מפורשת למעשיו של נאשם 4 לעניין המבנה בהיותו ממלא תפקיד בתוך הנאשמת 1. על כן, לשלב הראשוני שבו אנו מצויים כיום, היינו בטרם שמיעת הראיות, עובדות כתב האישום בהחלט מקימות את העבירות המיוחסות לנאשם 4.

5.יובהר כי על מנת לקבוע ממצאים שבעובדה שמכוחם יהיה ניתן לקבוע מסקנות משפטיות, לגבי שני הנושאים המרכזיים שלהלן, אין מנוס משמיעת הראיות בתיק:

א. האם הנאשם אכן נמנה על בעלי התפקידים שחווים באחריות בתאגיד על פי סעיף 253(2), או לא. אם התשובה לשאלה זו תהיה חיובית, יש לעבור לשאלה השניה;

ב.האם הנאשם הוכיח את תנאי ההגנה שעומדת לו בסעיף 253(2), היינו שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט את כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק התכנון והבניה.

6.מובהר בזאת כי אין בדחיית טענתו המקדמית של הנאשם בכדי לחסום את דרכו להוכחת חפותו לגבי שתי השאלות האמורות, או כל שאלה נוספת כפי שיראה לנכון.