ת"פ 7857-07-15 מדינת ישראל נ' ל' (עציר)

רקע

1. נאשם שאינו כשיר מהותית ודיונית לעמוד לדין בשל מחלת נפש, האם עניינו צריך להסתיים בדרך של הפסקת הליכים, לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 או בדרך של זיכוי בהתאם להלכת וחנון?; האם וכיצד רשאי בית-המשפט לקבוע כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה, בהתאם לסעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש, במקרה של אי-כשירות מהותית ודיונית כאחד? מהי תקופת האשפוז המרבית שיש לקבוע במסגרת צו אשפוז, האם בהכרח תקופת האשפוז המרבית תהיה כתקופת המאסר המרבית, או שמא מוסמך בית-המשפט לקבוע תקופת אשפוז מרבית קצרה יותר מתקופת המאסר המרבית? אלו השאלות הטעונות הכרעה בתיק זה.

2. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות כדלקמן:

   אישום ראשון:

   • הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

     אישום שני וחמישי:

     • איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

     • הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק.

       אישום שלישי, רביעי ושישי:

       • איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

3. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, בין התאריכים 17.6.15 עד 29.6.15 הפר הנאשם במספר הזדמנויות הוראות חוקיות על פיהן נאסר עליו להתקרב לאמו ולשכניה או למקום מגוריה. בחלק מהמקרים אף איים הנאשם בפגיעה שלא כדין על שכנים המתגוררים במקום וכן על אחותו.

   חוות דעת פסיכיאטרית