ת"פ 7634-09-15

החלטה זו עניינה בטענות מקדמיות, שהעלתה ההגנה בישיבה מיום 25.10.15. הצדדים הגישו פירוט עמדותיהם בכתב, בימים 29.10.15 ו-1.11.15.

העדר סמכות מקומית

1. במישור זה הועלו שתי טענות. ראשית, בישיבה האמורה טענה ההגנה כי העבירה לא בוצעה בישראל. בהמשך, בעמדה שהוגשה בכתב, שינתה ההגנה את טיעונה וגרסה כי אפשר שהעבירה לא בוצעה במחוז ירושלים.

2. את הטענה האחרונה העברתי לתגובה נוספת של המאשימה, שלא התקבלה במועד. ברי, כי ההכרעה בה נשענת על הנתונים שבידי הצדדים ואינם בפני בית המשפט בשלב זה. לכן, החלטה זו לא תתייחס אליה. הצדדים יוכלו להתייחס אליה בדיון הבא.

3. אשר לטענה הראשונה, אין בידי לקבלה כבסיס לביטול האישום. לפי עובדות כתב האישום (שעליהן, בשלב זה, מתבססת ההחלטה) האיומים הושמעו בשיחות טלפון אינטרנטיות בין הנאשם לבין המתלוננת. האחרונה, כך צוין, מתגוררת בישראל. כפי שצוין בעמדת המאשימה, די בכך שדבר איום נקלט בידי אדם המצוי בישראל כדי להוות עבירה שבוצעה "כולה או מקצתה בתוך שטח ישראל" (סעיף 7(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977).

    

   לא בוצעה עבירה

4. הנאשם טוען כי אין מקום להעמידו לדין בגין הדברים שנטען כי נאמרו על ידו למתלוננת.

5. ההכרעה בטענה מקדמית זו נסמכת על העובדות הנטענות בכתב האישום (סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). השאלה היא האם עובדות אלה, אם תוכחנה, מגלות עבירה של איומים.

6. ההכרעה בשלב זה נשענת, כאמור, על הנטען בכתב האישום. עיון באמירות המיוחסות לנאשם מעלה כי לא ניתן לקבל שכתב האישום אינו מגלה עבירה. העבירה הרלבנטית היא עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, העוסקת במי ש"מאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו". העבירה מבקשת לגונן על הפרט, בדגש על שלוות נפשו, מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין, וכן לגונן על חופש הפעולה והבחירה שלו שעלולים להיות מושפעים מן האיום (ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.9.1989)).