ת"פ 7530-08-13

בפניי בקשתו של הנאשם 2 להורות על כתב האישום שהוגש כנגדו.

העובדות הצריכות לעניין

1. ביום 30.07.2013 הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירות לכאורה על חוק שכר מינימום, חוק הגנת השכר וחוק חופשה שנתית, וזאת בתקופה שתחילתה ביום 01.08.2010 ועד ליום 19.01.201.

2. לטענת הנאשם, בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, הוא היה מנוע מלהיות בעל עניין בתאגיד, ובכלל זה להיות מנהל, וזאת משום היותו חייב מוגבל באמצעים, הגבלה, שלדבריו נרשמה גם ברשם החברות.

3. עוד טען, כי בזמנים הרלוונטיים לא היה בעל זכות חתימה בנאשמת 1 ומעולם לא היה בעל מניות בה, או אפילו עובד או יועץ שלה.

4. לתמיכה בטענותיו צרף לבקשה מסמכים שונים מלשכת ההוצאה לפועל, תמצית רישום מרשם החברות, הודעת בנק ישראל ואישור מהמוסד לביטוח לאומי.

5. עוד הוסיף, כי דווקא העובד הוא זה שמונה למנהל עסקיה של הנאשמת 1 וכי הסכים לעבוד ללא תמורה.

6. בפי הנאשם טענות נוספות הנוגעות לפגם או פסול שנפל לדבריו בכתב האישום, ולפיהן, כתב האישום הוגש בניגוד להנחיות הפנימיות של המאשימה מיום 22.06.2004.

7. דין כתב האישום להתבטל לדבריו, גם מחמת הגנה מן הצדק, שכן המאשימה חרגה מההנחיות הפנימיות, כאמור לעיל; חרגה מהכלל לפיו איו מענישים אלא אם מזהירים; התעלמה מהעובדה שהוא מנהל בחברה ועובדות כתב האישום אינם מגלות עבירה; פעלה באופן בררני, שכן ללא נימוק החליטה שלא לנקוט הליכים כנגד העובד עצמו, ששימש כמנכ"ל הנאשמת 1 ולא קיימה לו שימוע כמתחייב בטרם הגשת כתב אישום.