ת"פ 66313-12-15 מדינת ישראל נ' עליאש ואח'

נאשמים 14, 15 (להלן, בהחלטה זו: "הנאשמים") טענו במסגרת טענות מקדמיות שבקשת החילוט המהווה נספח לכתב האישום, כשלא נלווה אליה רכוש כלשהו המיוחס להם, היא בקשה תיאורטית, היפותטית, ויש בהכללתה בכתב האישום המתוקן, פגם בכתב האישום וכן פגיעה בהליך הוגן ובהגנת הנאשמים, עד כי נדרשת מחיקתה מכתב האישום בהקשרם.

המאשימה עומדת על כך שלא נפל פגם בהתנהלותה ואין מקום להתערבות ביהמ"ש ולתיקון כתב האישום בדרך של מחיקת הנאשמים מבקשת החילוט.

הצדדים הגישו בעניין זה את טיעוניהם בכתב.

מסגרת הדיון

בטרם אדרש לטענה לגופה, אציין כי כתב האישום המקורי המייחס עבירות של הלבנת הון, בין היתר לנאשמים, לא כלל בקשת חילוט. ביום 6.9.16 הוגשה בקשה לתיקון כתב האישום על דרך הוספת נספח שעניינו בקשה לחילוט רכוש, בין היתר ביחס לנאשמים. כב' השופט קרא, שהתיק נידון בפניו באותה עת, נעתר לבקשה נוכח העובדה שטרם ניתנה תשובה לאישום, וכתב האישום תוקן.

נספח "בקשת החילוט" שהתווסף לכתב האישום, מפרט את שווי הרכוש שביחס אליו מיוחסות עבירות הלבנת ההון לנאשמים, בהתאמה למפורט בגוף כתב האישום. בנוסף, מפרט "נספח רכוש לבקשת חילוט" את הרכוש שבשליטת הנאשמים, כשביחס לנאשם 15 לא צוין רכוש שהוא, ואילו ביחס לנאשם 14 צוינו תחילה זכויות בנכסי נדל"ן. בדיון בבקשה לסעדים זמניים ברכוש, בפני כב' השופט שגיא, החליט בית-המשפט למחוק את נאשם 14 מהבקשה, בהעדר ראיות לזיקתו לרכוש שפורט. בנסיבות אלה הודיעה המאשימה כי היא נכונה לתיקון נוסף של כתב האישום ומחיקת נאשם 14 מנספח הרכוש לבקשת חילוט, כך שביחס לנאשמים יופיע בנספח לכתב האישום שווי הרכוש המיוחס להם, אך לא יופיע פירוט של רכוש. לאור עמדת המאשימה, ברור גם בטרם תיקון של הנספח, כי מצבם של הנאשמים שניהם בכל הנוגע לבקשת החילוט, הוא זהה.

בבואי לבחון את הטענות המקדמיות בהקשר זה, אתמקד בשאלה אם המפורט בבקשת החילוט בעניין הנאשמים כולל נתונים שהכללתם בכתב האישום המתוקן מבססת פגם או פסול בכתב האישום או פוגעת בהליך ההוגן.

ב"כ הנאשמים התמקדו בטענה שמדובר בבקשת חילוט היפותטית, ללא מטרה, כשאין ל"צו חילוט מבוקש שכזה" כל משמעות, עד כי מדובר "בהוריית צווים למחסן המלאי של המאשימה בבחינת תצטרך לו, הרי הוא קיים" (ס' 44 – 47 לטענות מקדמיות מטעם נאשם 15). עוד נטען כי לא ניתן לעתור לחילוט רכוש שלא קיים, ולא ניתן להורות על חילוט בשווי באין רכוש (ס' 8 לתגובת נאשם 14). ב"כ הנאשמים הוסיפו וטענו שלא מתקיימים תנאי הרכוש והזיקה בין הרכוש לבין הנאשם, כפי שמתחייב בחוק (ס' 5 – 6 לתגובת נאשם 15), והתוצאה האופרטיבית של הותרת נספח החילוט על כנו בהקשרם של הנאשמים, היא שבית המשפט מתבקש לצוות על חילוט רכוש עלום שאינו קיים (ס' 3 לתגובת נאשם 15). ב"כ הנאשמים הדגישו כי בנסיבות אלה אין לנאשמים דרך להתגונן מפני צעדיה העתידיים של המאשימה מקום שאין המאשימה מייחסת לנאשמים כל רכוש בר חילוט בעתיד.

ב"כ המאשימה מצידם, הפנו לפסיקה ממנה הסיקו כי מחובתם לפרט את הבקשה כבר בשלב הגשת כתב האישום, והדגישו כי אין בכך כל פגיעה בהגנת הנאשמים, אלא יש בכך מתן אזהרה מצד המאשימה לגבי כוונות החילוט בתום ההליך, אם וכאשר יבשילו התנאים לכך וימצא רכוש שניתן לשייכו לנאשמים.