ת"פ 65539-12-14 פרקליטות מחוז מרכז - פלילי נ' בכר שמואל

רקע

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 24.4.13 נפגשו מספר קטינים, ילידי 1998 במטרה לאסוף עצים למדורת ל"ג בעומר. בעודם ברחוב, הגיח לפתח הנאשם ברכבו ומשהבחין בהם עצר את הרכב בחריקת בלמים. הנאשם יצא מהרכב והטיח בקטינים בצעקות כי יידו אבנים לעבר ביתו. חרף הכחשת הקטינים את האשמה תפס הנאשם את ידו הימנית של ר.ג וסובב אותה אל מאחורי גבו. סטר על לחיו של י.ט, חבט באגרופו על לחיו הימנית של ג.מ ודחפו. כתוצאה מכך נגרם ל- ג.מ אדמומית בלחיו וחתך בידו. וכן תפס הנאשם בידו של נ.ד בחוזקה וגרם לו לחבלה בידו הימנית.

3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן ונשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן אשר יבחן, בין היתר, את שאלת ביטול הרשעתו. המאשימה הצהירה כי עמדתה להרשעת הנאשם ולעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

   תסקיר שירות המבחן

4. על פי תסקיר שירות המבחן מיום 5.4.16, הנאשם כבן 42, נשוי ואב ל- 3 ילדים, מתגורר עם משפחתו ועובד כ- 4.5 שנים כמנהל צוות בחברת שילוח בינלאומית. סיים 12 שנות לימוד ובעל תואר ראשון במנהל עסקים. שירת שירות צבאי מלא. מתמודד עם מחלת לב משנת 2007 במהלכה עבר אירוע לב וויתר על זכותו לקצבה כדי להשתייך למעגל התעסוקתי. בהיותו כבן 12 נפטר אביו ממחלה. הנאשם תיאר את קשייו לגדול ללא דמות אב וניסיונותיו להתמודד בעצמו כדי שלא להעמיס על משפחתו. בהתייחסו לעבירה תיאר ברקע לביצועה השארת ילדיו הקטנים בהשגחת בנו הגדול, אשר היה אותה עת בן 12, אשר התקשר אליו בבהלה וסיפר כי הקטינים זורקים אבנים על ביתם וכי כמעט פגעו בהם כשהיו בחצר. לדבריו, חשש למצבם, יצא ממקום עבודתו והגיע תוך זמן קצר למקום שם זיהה את הקטינים והתנהג כמתואר. מסר כי התנהל מתוך פחד וחשש וחוסר יכולת לבחון את מעשיו בעת העבירה. מסר כי לא התכוון לפגוע בקטינים ומתבייש מעשיו. הנאשם חש אשמה וחרטה על הפגיעה בקטינים ומצטער כי לא שימש דוגמה כהורה לילדיו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם התנהל באופן אימפולסיבי ללא שיקול דעת כשהוא מונע מחשש לפגיעה בילדיו. לצד זאת התרשם שירות המבחן כי הנאשם לוקח אחריות על מעשיו ומגלה אמפתיה כלפי המתלוננים. שירות המבחן התרשם מנאשם שביצוע העבירה אינו מאפיין את התנהלותו. שירות המבחן העריך כי הסיכון להישנות התנהגות אלימה הינו נמוך. לאור הערכת שירות המבחן לפיה לנאשם אין בעיה המצריכה התערבות בתחום השליטה בכעסים, לא המליץ שירות המבחן על הליך טיפולי ותחת זאת המליץ על הטלת עונש של צו של"צ וכן על ביטול הרשעתו.

   ראיות לעונש

5. העד אפרים אלפר – היה מנהלו של הנאשם עד אשר הנאשם פוטר בעקבות שינויים במקום העבודה. תאר כי ביום המקרה, בשעות הלחץ בעבודה, נכנס אליו הנאשם במהלך פגישה ואמר כי הוא חייב לצאת הביתה משום שבנו התקשר ומסר כי זורקים עליו אבנים. עוד מסר כי כל העובדים עוברים בדיקה של רישום פלילי לפני שהם נקלטים בעבודה. ככל שיש רישום פלילי הדבר מדווח. מסר כי למיטב ידיעתו משמתגלה כי יש רישום פלילי נערכת בדיקה נוספת של מחלקת הביטחון.

6. העד מעיין בכר – בנו של הנאשם. מסר כי באותו יום שהה בבית עם אחיותיו הקטנות, ראה נערים שזורקים אבנים, ביקש מהם להפסיק ואולם הם החלו לגדפו. לדבריו הוא נלחץ מאוד, נכנס לפאניקה והתקשר לנאשם שיגיע הביתה.

   טיעוני הצדדים

7. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד קובי מושקוביץ, בתיק זה יש מקום להתייחס לנסיבות העבירה בכללותן. מדובר במעשים מכוערים, הגם שהחבלות שנגרמו בסופו של דבר אינן מן החמורות. הקטינים בתיק זה יצאו לבילוי משותף וללא שום סיבה התנפל עליהם הנאשם והכה אותם ומכאן החומרה שבתיק. על כן, ראוי כי הנאשם יורשע בתיק זה ושהדבר ילווה אותו ואת החברה הסובבת אותו. יש מקום להטיל עונש משמעותי על אדם אשר תקף קטינים חסרי הגנה ואין זה משנה שהחבלות שנגרמו אינן מהרף הגבוה. לפיכך עתר ב"כ המאשימה להשאיר על כנה את הרשעת הנאשם וכן להשית עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות.