קביעת אי כשירות מהותית של נאשם בעבירות של הסגת גבול פלילית והיזק לרכוש במזיד

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של הסגת גבול פלילית והיזק לרכוש במזיד לפי סעיפים 447 ו- 452 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

עסקינן בארוע מיום 29.9.13.

בעניינו של הנאשם התקבלה חוו"ד פסיכיאטרית אשר קובעת כי הנאשם לא הבין את ביצוע העבירה והיה שרוי במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה, לא ידע להבדיל בין טוב לרע ולא היה אחראי למעשיו. כעת הנאשם סובל ממצב פסיכוטי, אינו מסוגל לשתף פעולה עם עורך דינו ולבנות קו הגנה ואינו כשיר לעמוד לדין.

עסקינן במקרה של אי כשירות מהותית ואי כשירות דיונית.

ב"כ הנאשם עתר לזכות את הנאשם ואילו המאשימה התנגדה לכך ועתרה להפסיק את ההליכים. אין מחלוקת בין הצדדים על הצורך במתן צו אשפוז.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים סבורני כי מן הראוי לזכות את הנאשם בדין.

ברע"פ 2675/13 מדינת ישראל נ' וחנון (3/2/15) נקבעה הלכה חדשה על פיה במקרה של אי כשירות מהותית כאשר עומדת לנאשם הגנה של אי שפיות הדעת, יש להורות על זיכויו של הנאשם ולא על הפסקת הליכים. הלכה זו ביטלה הלכה קודמת אשר נקבעה בע"פ 2947/00 מאיר נ' מדינת ישראל פד' נו (4) 636 (2002).

הלכה למעשה מבקשת המאשימה שבימ"ש בערכאה דיונית יפסוק לפי הלכה קודמת שבוטלה ולא לפי ההלכה החדשה של ביהמ"ש העליון. פשיטא שלא ניתן לעשות כן. הלכה חדשה של בימ"ש העליון היא ההלכה אשר מחייבת את בתי המשפט ומן הראוי שאף גורמי התביעה יפעלו בהתאם להלכה של ביהמ"ש העליון ולא בניגוד אליה.

אמנם הוגשה בקשה לדיון נוסף ביחס להלכת וחנון ואולם אין בבקשה לדיון נוסף ואפילו לא בהחלטה בדבר קיומו של דיון נוסף כדי לשנות את התוצאה וזאת עד אשר בימ"ש העליון יורה אחרת במסגרת הדיון הנוסף עצמו.

לפיכך בשלב זה מדובר על הלכה שנקבעה במותב תלתא של בימ"ש העליון אשר מחייבת את הכל.

אף לגופו של עניין סבורני כי מן הראוי להורות על זיכוי הנאשם. כפי שנקבע בהלכת וחנון קיימות סיבות מוסריות מעשיות ומשפטיות לסיום הליכים מסוג זה בדרך של זיכוי. מדובר בנאשם אשר כפי שעולה מחווה"ד עומדת לזכותו הגנה מהותית של אי שפיות הדעת ונדמה כי אין הצדקה להבחין בין סייגים אחרים לאחריות פלילית כגון הגנה עצמית, צורך, כורח או קטינות לבין סייג זה לאחריות הפלילית. ספק רב מהו האינטרס הציבורי שלא להורות על זיכויו של הנאשם וזאת בפרט כאשר אין מחלוקת מצידה של ההגנה על הצורך לתת צו אשפוז כפוי בסיום ההליך.

דברים דומים קבעתי גם בת"פ 25813-07-14 מדינת ישראל נ' אבו רזק (15/2/15) וכן בת"פ 41476-07-14   מדינת ישראל נ' דנינו (3/3/15).

אשר על כן והואיל וקיים במקרה דנן סייג של אי שפיות הדעת לפי סעיף 34 ח' לחוק העונשין,  אני מורה על זיכויו של הנאשם בדין.

כמו כן בהתאם לחווה"ד הפסיכיאטרית ובהסכמת הצדדים ועל פי חוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א – 1991, אני מורה על אשפוזו של הנאשם בבית חולים לחולי נפש.

הנאשם יתייצב בבית החולים בבאר יעקב בצירוף פרוטוקול זה עוד היום.