ת"פ 60890-01-13 מדינת ישראל נ' גשם אופיר בע"מ ואח'

1. בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן : "חסד"פ"), כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

2. כתב האישום -

בכתב האישום בו עסקינן, מוגדרת הנאשמת מס'1 כחברה ש"עיקר עיסוקיה     באספקת כוח אדם לבית מלון המלך שלמה בטבריה בתחומים של ניקיון מזון        משקאות ואירועים".

            עוד נאמר, כי בתקופה שבין החודשים 02/08 ו – 06/08, אשר מוגדרת                 כ"תקופת הביקורת", העסיקה הנאשמת מס' 1 בשירותה תשעה עובדים             ששמותיהם פורטו בכתב האישום (להלן: "העובדים"), בתחומי הניקיון,         האירועים, המזון והמשקאות, במלון המלך שלמה בטבריה (להלן: "המלון").

            הנאשמת מס' 1 הואשמה באספקת העובדים האמורים למלון המלך שלמה       כקבלן כוח אדם מבלי שקיבלה רישיון לעיסוק כזה, ובכך ביצעה עבירה של        עיסוק כקבלן כוח אדם ללא קבלת רישיון, בניגוד לסעיף 2(א) ו – 20(ב) לחוק    העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם התשנ"ו – 1996 (להלן :"חוק קבלני             כ"א").

            הנאשם מס' 2 מואשם בכך שבשמשו כבעל מניות ומנהל בפועל אצל הנאשמת   מס' 1, הפר חובתו לפקח ולעשות כל שניתן כדי למלא חובתו בפיקוח של נושא        משרה למניעת העבירה המיוחסת לנאשמת מס' 1 , והואשם בביצוע עבירה על    סעיפים 2, 20 ו – 21 לחוק קבלני כ"א.

3. אקדים את המאוחר ואעיר מספר הערות אשר להתנהלות הדיון ונפקויותיה –

            א.        העבירות מושא כתב האישום בוצעו, על פי הנטען, ב"תקופת הביקורת"                        המשתרעת על פני מספר חודשים במחצית הראשונה של שנת 2008.

                        ההודעות שנגבו מהעדים – חלקן נעשו בשלהי שנת 2009, כשנה וחצי                 לאחר התקופה מושא כתב האישום.

כתב האישום הוגש בשנת 2013 בבית הדין בחיפה(מתוך טעות של           המאשימה) והועבר לבית הדין בנצרת רק לאחר מספר חודשים.

                        בשל שורה של עיכובים נשמעו העדויות בתיק רק במהלך שנת 2014.

                        כתוצאה מהזמן שחלף ממועד ההתרחשויות מושא כתב האישום ועד                מועד מסירת העדויות, התקשו מרבית העדים לזכור פרטים רבים                     הנוגעים להתרחשויות והעובדות להם נדרשו בעדותם.

            ב.         אין חולק כי הנאשמת מס' 1 העסיקה את העובדים שמוזכרים בכתב                 האישום, וכי לא החזיקה ברישיון לעסוק כקבלן כוח אדם.

                        טענת ההגנה העיקרית שלה, היתה כי לא היתה קבלן כוח אדם ולא                   סיפקה כוח אדם אלא היתה "קבלן שירותים", וסיפקה שירותי                               הסעדה, בעיקרם המכריע במלון המלך שלמה.