מדינת ישראל נ' דרורי

הנאשם הורשע ביום 28.2.17, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה אחת של חבלה חמורה, על פי סעיף 333 לחוק העונשין (להלן: "החוק"), בעבירה אחת של פציעה, עבירה על פי סעיף 334 לחוק, ובשתי עבירות של איומים, על פי סעיף 192 לחוק.

הנאשם לא הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק, שיוחסה לו בכתב האישום, וזאת מהנימוקים שפורטו בהכרעת הדין (סעיפים 204-206).

על פי עובדות האירוע, כפי שנקבעו בהכרעת הדין, ביום 13.6.14, שהו מר דרור לביא (להלן: "המתלונן"), אשתו, הגברת מיה לביא (להלן: "המתלוננת"), ושני ילדיהם הקטינים בפארק הירקון ברמת-גן (להלן: "הפארק"). הילדים רכבו על אופניים בנתיב המיועד לאופניים בפארק. באותו הזמן החליקו הנאשם וחברו בפארק, בנתיב המיועד לאופניים, על מחליקי "רולר-בליידס".

במועד זה, בשעה 18:00 או בסמוך לכך, על רקע מחלוקת בגין השימוש בנתיב האופניים בפארק, צעק המתלונן לנאשם כי הם מחליקים במקום בצורה מהירה ומסוכנת בשעה לא מתאימה לאימוני ספורט. בתגובה לכך הצמיד הנאשם את ראשו לראשו המתלונן באופן מאיים והחל לגדף אותו וכן אמר לו: "אתה הישראלי המכוער" ו"אני ארביץ לך ליד הילדים שלך". הנאשם המשיך להחליק ב"רולר-בליידס" במקום, כשהוא חוסם מידי פעם את דרכו של המתלונן במכוון. בתגובה לדבריו ולמעשיו אלו של הנאשם, ולאחר שהמתלונן חש פחד וסכנה, המתלונן דחף את הנאשם עם ידו בפניו, בלחיו השמאלית. לאחר שחלפה כחצי דקה, ומבלי שהמתלונן עשה דבר נוסף, הנאשם התקרב אליו ואמר לו: "אהה, הרבצת לי עכשיו", ואז החל לתקוף אותו, לחבול בו ולפצוע אותו. הנאשם נגח בראשו של המתלונן עם הקסדה לראשו, פצע אותו וגרם לנפילתו לרצפה. לאחר נפילתו של המתלונן לרצפה הנאשם התיישב עליו, חבט בו בעוצמה עם ידיו שוב ושוב, ירק עליו, דרש ממנו להתנצל, וחנק אותו. בשלב מסוים הרים המתלונן את ידיו על מנת למנוע מהנאשם להמשיך במעשיו, ואז הכניס הנאשם את אצבעותיו לתוך עיניו, תוך שהוא מאיים עליו: "אני אעקור לך את העיניים", וזאת כשהמתלונן מתנגד למעשיו ומזיז את ראשו מצד לצד. בהמשך, תפס הנאשם את ראשו של המתלונן וניסה להלום אותו באספלט, כשהמתלונן מנסה להתנגד לכך באמצעות הפעלת כוח בצווארו על מנת לרכך את הפגיעות. כל אותה העת קראה המתלוננת לנאשם לחדול ממעשיו וניסתה לבעוט בישבנו, ללא הועיל. כל זאת, כאשר ילדיו הקטנים של המתלונן עומדים בסמוך ומבקשים גם הם מהנאשם לחדול ממעשיו.

בהמשך לנסיבות המתוארות לעיל, עת המשיך הנאשם לשבת על המתלונן, ניסתה המתלוננת לחדול את הנאשם ממעשיו, בכך שבעטה באשכיו או משכה בהם, והנאשם בתגובה איים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה: "אם תגעי בי ארביץ גם לך", וזאת במטרה להפחידה ולהקניטה.

הנאשם עזב את המתלונן ונעמד רק לאחר התערבות של עוברי אורח שצעקו לו לחדול ממעשיו.

לאחר שהנאשם והמתלונן התרוממו המשיכו חילופי דברים ביניהם. הנאשם המשיך להתגרות במתלונן ואמר לו בזחיחות "תראה איך פוצצתי אותך ליד הילדים שלך ועכשיו למדת את הלקח ואל תסתובב פה ותרכב עם הילדים בזמן שספורטאים רוכבים" וכן "תראה את הפרצוף שלך אבאל'ה". המתלונן בתגובה אמר לנאשם "אני אלמד אותך לקח, אתה תלמד להתנהג". הנאשם ניסה להתקרב למתלונן, דחף אותו ורצה להמשיך להכותו, ובתגובה המתלונן חבט בו במכת אגרוף ובעט בו. בהמשך, המתלונן ביקש את עזרתו של בחור צעיר שהיה במקום, ולפתע הכה בו הנאשם מכת אגרוף והמשיך להקניטו: "תראה איך אתה חוטף בוקסים, עכשיו למדת את הלקח שלך".

כתוצאה ממעשי הנאשם המתוארים לעיל נגרמו למתלונן שבר באף, לצרציה באורך 2-3 ס"מ בלחי ימין מתחת לעין, אשר נתפרה בהרדמה מקומית, המטומה בעפעף תחתון ימין, ונפיחות בזרת. המתלונן נזקק לטיפול רפואי. במהלך שמיעת הראיות הוגשו מסמכים רפואיים ותמונות המתעדות את החבלות והפציעות.

בהכרעת הדין נקבע עוד כי הנאשם לא הצליח לעורר ספק סביר שבמקרה דנן מתקיימת הגנה עצמית ועל כן לא עומד לו סייג לאחריות הפלילית מסוג הגנה עצמית, בהתאם להוראות סעיף 34י לחוק העונשין. מצאתי לקבוע, בהתאם לממצאים הראייתיים, כי תקיפת המתלונן על ידי הנאשם, שהחלה בהפלתו של המתלונן לרצפה והסתיימה בקימתם של השניים מהרצפה, ושבמהלכה ספג המתלונן את החבלות והפציעות המתוארות בכתב האישום, בוצעה על ידי הנאשם כ"סגירת חשבון" עם המתלונן בגין הדחיפה שנתן לו המתלונן בתחילת האירוע, והיא בוצעה בשלב מאוחר לאותו מכה, בו המתלונן כלל לא תקף את הנאשם, ובוודאי שלא התנפל עליו, כך שאין המדובר כלל בהגנה עצמית מפני תקיפה.

עוד נקבע בהכרעת הדין כי התנהגותו של המתלונן באירוע ותוצאותיה יילקחו בחשבון במסגרת גזירת דינו של הנאשם.

קבעתי כי התנהגותו של המתלונן כללה, בתחילה, הדיפה לא חזקה של הנאשם, באמצעות שליחת יד לפניו, אשר בוצעה על רקע התגרות רבתי של הנאשם במתלונן ואיומים ממשיים עליו, בדיבור ובהתנהגות, ועל רקע תחושת הפחד והסכנה שחש המתלונן, ובמטרה להרחיק את הנאשם מפניו. בהמשך, לאחר שהנאשם קם מהמתלונן, כללה התנהגותו של המתלונן איומים לא קשים כנגד הנאשם ("אני אלמד אותך לקח, אתה תלמד להתנהג" או "אני אראה לו מה זה"), ואגרוף ובעיטה שנשלחו לעבר הנאשם על רקע דבריו למתלונן והתקרבותו המאיימת והתוקפנית אליו, ובמטרה להרחיקו.

מעשיו של המתלונן גרמו לנאשם, לכל היותר, חבלות לא חמורות בפניו, בידיו ובמרפקו.