מדינת ישראל נ' יוחנן

כללי

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

    

2. ביום 12.8.13, סמוך לשעה 22:40, נהג הנאשם ברכב בכביש 38 מכיוון צומת בית שמש לכיוון מושב זכריה. שוטר שנסע ברכב משטרתי הבחין בנאשם כשהוא עוקף אותו מצד שמאל ומעבר לקו הפרדה רצוף לבן, בצורה מסוכנת. בהמשך הנאשם עקף רכב נוסף משמאל וגרם לו לסטות מנתיבו. השוטר הפעיל את מערכת הכריזה שברכבו, כרז לנאשם לעצור אך הנאשם, הגם שידע כי הרכב הקורא לו לעצור הוא רכב משטרתי והנוהג בו הוא שוטר, לא שעה לדרישת השוטר שיעצור, המשיך בנסיעה מהירה מאוד ובניגוד לחוק. השוטר רדף אחרי הנאשם עם הרכב המשטרתי כברת דרך ארוכה, תוך כריזה שוב ושוב שיעצור בצד. סמוך למושב זכריה עקף הנאשם כלי רכב בסיבובים מסוכנים ובמקומות בהם שדה הראיה מצומצם וגרם לאחד מכלי הרכב לסטות מהדרך. במהלך המרדף הגיעה מהירות נסיעת כלי הרכב, הן רכב המשטרה, הן רכבו של הנאשם, ל-130 קמ"ש לפחות. מהירות זו עולה במידה רבה על המהירות המותרת בחוק. בצומת נחושה פנה הנאשם ימינה מכביש 38 לכביש 35, לכיוון קריית גת, במהירות רבה תוך כדי סיכון כלי רכב אחרים שהשתמשו בדרך ועקף כלי רכב נוספים תוך חציית קו הפרדה לבן.

    

3. הצדדים הציגו הסדר דיוני במסגרתו תוקן כתב האישום, הוסכם כי הנאשם יודה ויורשע ויופנה לשירות המבחן על מנת שיוכן בעניינו תסקיר, אשר יבחן גם את שאלת ביטול ההרשעה, ברם, המאשימה הודיעה כי עמדתה להרשעת הנאשם. לא נערך בין הצדדים הסדר לעניין העונש.

    

4. תסקיר מבחן שהוגש ביום 2.7.17, מלמד כי הנאשם בן 26, רווק המתגורר בבית הוריו, בוגר 12 שנות לימוד, תלמיד לתואר ראשון במנהל עסקים ומשנת 2017 מנהל מסעדה בבעלותו. לנאשם, שהוא בעל רישיון נהיגה משנת 2009, אין הרשעות קודמות או תיקים פליליים פתוחים, אך לחובתו שלוש הרשעות קודמות בתחום התעבורה. הנאשם הודה בפני שירות המבחן בביצוע העבירה, אך טשטש וצמצם את אחריותו. יחד עם זאת, הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו והדגיש כי אינם מאפיינים אותו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מנהל, ככלל, אורח חיים תקין ופועל על פי נורמות וערכים מקובלים, וכי התנהגותו בזמן ביצוע העבירה חריגה להתנהלותו בדרך כלל. שירות המבחן לא התרשם מקיומה של נזקקות טיפולית. לנוכח האמור, המליץ שירות המבחן על עונש של 250 שעות שירות לתועלת הציבור.

   הגם שקצינת המבחן ציינה, כי לא התרשמה מקיומו של נזק קונקרטי שעלול להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעה, המליצה על ביטול ההרשעה, לנוכח העובדה שמדובר בעבירה ראשונה ויחידה ועל מנת לחזק את התנהגותו החיובית של הנאשם.

    

5. ב"כ המאשימה ביקשה להותיר את הרשעתו של הנאשם על כנה וטענה כי אין כל אינדיקציה לכך שהרשעה תפגע בסיכויי השיקום של הנאשם. עוד ביקשה ב"כ המאשימה, לקבוע בעניינו של הנאשם מתחם עונש הולם הנע בין עשרה לשלושים חודשי מאסר בפועל ולצדם פסילה בפועל ועל- תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה, תוך שהדגישה את נחיצותם של שיקולי הרתעה על רקע הרשעות קודמות בתחום התעבורתי, ועתרה לגזור על הנאשם שנים- עשר חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי. המאשימה הגישה פסיקה על מנת לתמוך בעמדתה.