מדינת ישראל נ' מ.ז.

הרקע:

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 ותקיפה סתם- בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק האמור.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם והמתלוננת נשואים, ולהם 5 ילדים, הגדול בהם בן 13. ביום 6/10/2012, בעקבות ויכוח בין השניים ולאחר שהנאשם שתה משקה אלכוהולי, תפס הנאשם את המתלוננת בידיו, הפילה ארצה והכה אותה בראשה.

הנאשם ביצע את מעשיו בבית המשפחה ולעיני ילדיו הקטינים, תוך שאמר להם, "אל תדאגו אני לא הורג אותה אני רק מלמד אותה לקח".

עוד באותן נסיבות, הנאשם הכה את המתלוננת באמצעות מכת אגרוף בגופה. המתלוננת נאלצה להסתתר מפני הנאשם מתחת למיטה.

בהמשך לאמור, ולאחר שהמתלוננת יצאה מהבית, הנאשם רדף אחריה במורד הרחוב, תפס אותה בכוח בזרועה והחזירה אל הבית, תוך שהוא צועק עליה, ומכנה אותה "זבל". בהמשך, הנאשם הוסיף להכות את המתלוננת בידיה.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם למתלוננת שטף דם בזרוע יד שמאל.

תמצית טיעוני הצדדים:

המאשימה טענה כי הנאשם נקט כלפי המתלוננת אלימות פיזית, מתמשכת ולא קלה, לעיני ילדי בני הזוג, בתחילה בבית ולאחר מכן ברחוב. בכך פגע הנאשם בגופה של המתלוננת, ובנוסף השפילה והעליבה.

לטענת המאשימה, מתחם העונש ההולם למעשיו של הנאשם נע בין מאסר קצר בעבודות שירות לבין שנת מאסר.

המאשימה הדגישה כי הנאשם עשה שימוש באלכוהול עובר לביצוע העבירות. אולם, ניסיון שערך שירות המבחן לדרבן את הנאשם להשתתף בהליך טיפולי לא צלח. משכך, נובעת מהנאשם מסוכנות ממוקדת וממשית.