ת"פ 58369-01-14 מדינת ישראל נ' בר און ואח'

1.המדובר בבקשה להורות למאשימה לסרוק את החומר לתיק.

ב"כ המאשימה הודיע לב"כ הנאשם שהינו רשאי להגיע למשרדי הפרקליטות לצורך עיון וצילום החומר. ב"כ הנאשם טוען בבקשתו שצילום החומר על ידו יגרום למעמסה רבה ושעות עבודה מרובות ותפגע בזכות הנאשם להליך הוגן וכי מן הראוי להעביר את החומר לסריקה ע"י חברה מיומנת.

בבש"פ 1956-12 מדינת ישראל נ' אלגמיל ואח' נקבע שעל יסוד סעיפי החוק הקיימים אין עילה משפטית לחייב את התביעה למסור להגנה עותק מחומר הראיות במסגרת זכות העיון והעתקה. מאידך, נקבע שעל אף האמור בסמכות ביהמ"ש "כסמכות טבועה" להורות לתביעה להעביר עותק סרוק של חומר החקירה.

בהמשך נאמר בפסק הדין שההנחה הבסיסית לפי החוק וע"פ הפרקטיקה הינה שההגנה נושאת בעלות העתקת חומר החקירה וזוהי "דרך המלך". הסמכות כ"סמכות טבועה" תיעשה רק במקרים חריגים ומיוחדים.

השימוש בסמכות טבועה ייעשה רק לאחר בחינת הצורך בהוצאות אלה, יכולתו הכלכלית של הנאשם לשאת בהן, תוך שקילת האפשרות לחלק את העלויות.

2.ב"כ המאשימה מדגישה בתגובתה שאינה מתנגדת לסריקת חומר החקירה ע"י הנאשם ובמימונו.

בת.פ. 6366-07-09 צויין שאין לחייב את המדינה בסריקת החומר ע"י עובדיה אלא רק העמדת האפשרות הזאת לרשות ההגנה.

בת.פ. 57582-12-11 צויין כי קיימת נוסחת איזון על פיה תינתן להגנה הזכות לסרוק המסמכים ולא לצלמם ע"פ בחירת ההגנה.

3.לאור האמור, סבור אני שדין בקשת ב"כ הנאשם להידחות. הנאשם לא עמד בחובה המוטלת עליו להוכיח חוסר יכולת ההגנה לסרוק החומר או לצלמו ע"פ בחירת ההגנה.

מעבר לכך, סבור אני שאין מדובר במקרה הנופל במסגרת המקרים החריגים בהם ביהמ"ש יטיל חובת ההעתקה או הצילום או הסריקה על התביעה.

כאמור, הבקשה נדחית.