ת"פ 57903-03-15 מדינת ישראל נ' איקקפהוט בוטאפאן(עציר)

הנאשם הורשע ביום 20.7.15 לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של חבלה חמורה וכניסה לישראל שלא כדין.

עפ"י המתואר בכתב האישום הנאשם (הידוע בכינויו "גו'") והמתלונן קאנסאוואנג סאראווט (הידוע בכינויו "נוי") הינם תושבים זרים מתאילנד השוהים בארץ במסגרת עבודתם. בתאריך 23.03.15 במטבח שבמתחם העובדים בישוב "פרי גן" תקף הנאשם שלא כדין את המתלונן בכך שחבט בו עם אגרופו על פניו. בשל כך נפל המתלונן ארצה תוך שראשו נפל על רצפת המטבח העשויה מבטון. בגין כך איבד המתלונן את הכרתו ונגרמה לו חבלה חמורה המתבטאת בשברים בגולגולת ובעצמות האף ובדימום תוך גולגלתי. המתלונן פונה לבית החולים ונזקק לטיפול מציל חיים אשר כלל ניתוח לפתיחת הגולגולת וניקוז הדימום אשר יצר לחץ על המוח. במעמד הנ"ל שהה הנאשם בישראל שלא כדין בכך שלאחר שתוקף אשרת השהייה שלו פקע ביום 21.08.13 נשאר הנאשם בישראל מבלי שהיה בידו היתר שהייה כדין.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה בטיעוניה הכתובים לעונש, הפנה לחבלות הקשות שנגרמו למתלונן כתוצאה ממעשיו של הנאשם, דבר שהצריך טיפול מציל חיים לרבות פתיחת גולגולת וניקוז הדימום. עוד הפנתה לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם בכללם הגנה על שלמות גופו, ביטחונו של המתלונן לרבות פגיעה בסדרי שלטון נוכח שהייתו בישראל שלא כדין. יש לתת לדבריה משקל לשיקולי הרתעת הרבים נוכח האלימות אשר פשה בכל חלקי החברה הישראלית. בשל כל אלה סבורה כי עונש ההולם מן הראוי שינוע בין 12 ל- 48 חודשים מאסר בפועל ולקבע את עונשו באמצע המתחם לו היא עותרת.

ב"כ הנאשם מנגד סבור כי בנסיבותיו של תיק זה, מן הראוי שמתחם העונש ההולם יחל מ- 4 חודשים מאסר בפועל כאשר יש לקבע את עונשו של הנאשם בתחתיתו של מתחם זה. לדבריו, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמתלונן בהיותו תחת השפעת אלכוהול, הוא זה שהתגרה כל העת עם הנאשם וחיפש להתעמת עמו בעוד שהנאשם עשה כל שלאל ידו על מנת להימנע מאותו עימות. גם אם בית משפט לא קיבל הטענה בדבר "הגנה עצמית מדומה", הרי שמעשים אלה בוצעו בקרבה לאותו סייג נתון אשר לאור תיקון 113 נכון וראוי לקחתו בחשבון לקולא בגזירת עונשו.

זה הוסיף וציין כי האלימות שהופעלה מצד הנאשם אינה חמורה ולא כללה שימוש בחפץ כלשהו, למעשה מדובר באקט ספונטני שהתמצה במכה אחת לעבר פניו. התוצאה בפועל שנגרמה אינה תוצאה טבעית וישירה של אגרוף לפנים הגם שזו נכללת במתחם הצפיות. מעבר לכך הפנה לעובדה שמדובר בנאשם צעיר ללא הסתבכויות קודמות, הלה הגיע לארץ לצורך פרנסה וכניסתו לישראל נעשתה בהיתר. הנאשם מלכתחילה הביע חרטה וצער על מעשיו. מדובר במעצרו ומאסרו הראשון של הנאשם, אשר קשים עליו אף יותר מאשר על דרך הכלל בהיותו נתין זר ללא מעטפת משפחתית תומכת. כל צד הפנה לפסיקה התומכת בעמדתו ומקל וחומר. הנאשם מצידו הביע צער על מעשיו ציין כי לא התכוון לפגוע במתלונן, ברצונו לחזור לילדיו ולאשתו.

דיון והכרעה:

על פי סעיף 40ג (א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש בהתאם לעקרון ההלימה, על בית המשפט להתחשב "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".

במעשיו האמורים לעיל, פגע הנאשם בערכים המוגנים שעניינם הגנה על כבודו, בטחונו ושלוות נפשו של המתלונן. לא אחת התריעו בתי המשפט כי יש למגר את תופעת הבריונות המצויה ברחובות על ידי ענישה הולמת. על שיקוליי ההרתעה שעל בית המשפט לשקול בעבירות אלו אפנה לע"פ 4330/12 דעאס נ' מדינת ישראל (5.11.2012):

"בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בהרתעה מפני עבירות אלימות שנועדו "לפתור סכסוכים" בכוח הזרוע. דומה כי לא ניתן להתעלם מהתפשטותו של נגע האלימות בארצנו ומההיקף הרב של עבירות מסוג זה המגיעות לפתחם של בתי המשפט. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא כי פתרון סכסוכים ראוי שייעשה על ידי פניה לרשויות החוק ולא על ידי נטילת החוק לידיים."