ת"פ 57837-06-14 מדינת ישראל נ' משקו שיווק (1995) בע"מ ואח'

הנאשמים הורשעו לאחר הבאת הראיות בעבירות של זיהום מקור מים, בניגוד לסעיף 20 ב (א) וסעיף 20 כ"א לחוק המים וכן בעבירות של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד בניגוד לחוק המים ולחוק שמירת הניקיון.

בהכרעת הדין נקבע כי הנאשמת הינה חברה העוסקת בגידול פטריות למאכל, אותן היא מגדלת במתחם ירקונים בפתח תקווה, וכי נאשם 2 שימש כמנהל החברה בתקופה הרלבנטית.

הנאשמים לא חלקו על כך כי הקרקע בה מצויה החברה נמצאת במרחק של 6 מטרים בלבד ממפלס מי התהום.

בהכרעת הדין נקבע כי במועדים שונים החל ממאי 2011, וכלה בפברואר 2013, קרי במשך תקופה בת כמעט שנתיים, נצפו תשטיפים מהחווה המוזרמים על קרקע החשופה באופן שעלול לזהם את מי התהום.

נקבע כי התשטיפים הכילו בין היתר לשלשת עופות וכי זו מכילה קוליפורמים צואתיים העלולים להגיע למי התהום.

עוד נקבע כי הנאשמים קיבלו התראות במסגרתן התבקשו להתקין מיכל אטום מפני חלחול. צוין בהתראה נוספת כי לא מולאו הדרישות הקודמות ובסופו של יום נערך שימוע.

גם לאחר השימוע נצפו בשני מועדים שונים הזרמות נוספות.

באשר לכך איני יכולה לקבל את הטענה כי נאשם 2 לא הבין את משמעות הדבר ולא התכוון לעבור על החוק. אף אם הנאשם לא היה בעצמו במקום האירוע בכל אחד מהסיורים, הרי שהנאשם הודה כי שימש כמנהל של נאשמת 2 ולפיכך הוא אינו יכול לצמצם ממשמעות הדברים. אף אם בהתראות שקיבל לא היה נקוב מועד לביצוע ההתאמות הנדרשות, הרי שבמבחן האדם הסביר ברור כי הכוונה לא הייתה לבצע את ההתאמות הנדרשות משך תקופה של שנתיים, והנאשם אף לא העיד כי כך הבין במסגרת עדותו בבית המשפט.

באשר לטענה כי ההזרמות שנצפו לאחר השימוע היו פרי טעות של פועל, דחיתי את הטענה במסגרת הכרעת הדין וקבעתי כי לא הובאה כל ראיה כדי לתמוך בטענה זו.

הכרעת הדין אימצה את עדותו של ד"ר אידלמן אשר העיד כי תהליך הזיהום של אקוויפר החוף ונחלי ישראל קשור לאתרים נקודתיים כאשר כל אתר מזהם את סביבתו הקרובה והאתרים כולם יוצרים תמונה של זיהום מקורות המים בישראל.

הנאשמים הזרימו שוב ושוב נוזלים המכילים לשלשת עופות ובהקשר זה יצוין באשר לטענת ההגנה כי לא הוכח זיהום המים, כי נקודת המוצא של החוק אשר מחמיר עם הנאשמים הינה כי קשה ביותר להוכיח את הזיהום במקור המים עצמו, וקשה להוכיח את מקור הזיהום אף אם יימצא כי מקור המים זוהם.