ת"פ 56531-12-13 מדינת ישראל נ' ג'

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, החזקת סם לצריכה עצמית והחזקת נכס החשוד כגנוב.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 3/10/12 נהג הנאשם ברכב כשהוא פסול לנהיגה (עובדות שלא תוקנו בעוד שהוראת החיקוק שונתה מסעיף 67 לפקודת התעבורה לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה –א.ח).

באותן נסיבות, החזיק הנאשם 0.76 גרם חשיש.

עוד החזיק הנאשם שלושה רישיונות נהיגה של אחרים, שיש לגביהם חשד סביר שהם גנובים מבלי שהיה לו הסבר סביר להחזקתם.

התביעה טוענת למתחם ענישה הנע בין מאסר קצר ל-12 חודשי מאסר, ומבקשת להשית על הנאשם 8 חודשי מאסר בצירוף עונשים נלווים.

מנגד, בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירה לפיהן מדובר בנהיגה ברישיון לא תקף אשר חודש (והומצא לעיונו של בית המשפט), מבקש הסנגור להשית ענישה שאינה כוללת רכיב של מאסר.

בענין החזקת הרישיונות הגנובים, טען הסנגור כי מדובר ברישיונות שמצא הנאשם וכי לא ידע שהם גנובים.

דיון וגזירת דין

בהתאם לכללי הבניית ענישה, יש לגזור את עונשו של הנאשם בהתאם לעקרון ההלימה שעניינו קיומו של יחס הולם בין חומרת נסיבות העבירה ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש שיש להטיל עליו.

מתחם הענישה ההולם