ת"פ 5520-11-14 מדינת ישראל נ' ש.

הנאשם הועמד לדין בגין עבירות תקיפה ותקיפת בת זוג, לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.בפתח הכרעת הדין וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982, אציין כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

1. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 19/10/13 בשעה 9:30 או בסמוך לכך, תקף הנאשם את רעייתו-המתלוננת בבית הוריה. באותן הנסיבות, בעקבות ויכוח בין בני הזוג על רקע טיפול בבנם בן ה- 9 חודשים, דחף הנאשם את המתלוננת על הארון, היכה אותה בגופה וניסה לחנוק אותה, כל זאת בזמן שהמתלוננת אוחזת את בנם בידיה.

   בנוסף וכשלושה חודשים לפני האירוע המתואר, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, תקף הנאשם את אביה של המתלוננת, מר י.מ. (להלן: "מ."). הנאשם חטף ממ. את ילדם המשותף של בני הזוג, השניים החלו לריב והנאשם הכה את מ..

2. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. לטענתו, אכן התעורר ויכוח מילולי בינו לבין המתלוננת, אך הוא לא תקף אותה. הנאשם כפר גם בטענה לתקיפת מ. והוסיף, כי כלל לא נחקר אודות האירוע המפורט בסעיף 3 לכתב האישום.

   דיון:

3. בתום שמיעת העדויות ובחינת התשתית הראייתית שהונחה לפני, שוכנעתי כי בין הנאשם למתלוננת אכן שררה ועדיין שוררת מערכת יחסים עכורה. עם זאת, התקיפות המיוחסות לנאשם לא הוכחו ברמה הנדרשת במשפט פלילי.

   עדויות המתלוננת ואביה היו רצופות סתירות, בלתי סבירות ואף חסרות היגיון.

   1. לגרסת המתלוננת, בעקבות האירוע המתואר בכתב האישום והצעקות שבקעו מהחדר, הזעיקו מתפללים ששהו בבית הוריה או בסמוך אליו, את אביה ("אמרו לו "מ. תיכנס לבית יש צעקות"". פרוט' עמ' 8, ש' 4). עם כניסת האב לחדר, "הוא ראה שאנחנו אחרי מריבה הוא ראה אותו עצבני ואותי מבוהלת ולא הבין למה. אח"כ אמרתי לו למה. לא אמרתי לו לידו כדי שלא יתקוף או יעשה משהו. אחרי שנרגעתי אמרתי לו" (פרוט' עמ' 8, ש' 6-7). "אבא שלי ידע על זה באותו יום, כמה דקות אחרי" (פרוט' עמ' 8, ש' 18).

      "אותה שבת אני לא זוכרת אם הוא היה בבית כנסת או ישן אני רק יודעת שהוא בא בבהלה כנראה מישהו אמר לו משהו. אני זוכרת שהוא בא מבוהל" (פרוט' עמ' 8, ש' 14-15). בחקירה חוזרת נשאלה המתלוננת כיצד היא יודעת שאביה הגיע לאחר שאחד המתפללים קרא לו והשיבה, "שאלתי אותו מה הוא עושה פה הוא אמר "אמרו לי שיש פה מריבה"" (פרוט' עמ' 12, ש' 20).

   2. בניגוד לגרסתה של המתלוננת, מ., העיד שלמרות שהאירוע קרה ביום שבת בבוקר, הדבר נודע לו רק ביום שלישי. יתרה מכך, האירועים נודעו לו מרעייתו, כאשר המתלוננת כלל לא סיפרה לו על שארע (פרוט' עמ' 14, ש' 17). גם בכל הנוגע לפרטי האירוע ידע מ. להעיד שהובא לידיעתו שהנאשם דחף את המתלוננת (פרוט' עמ' 12, ש' 30-31). יצוין, כי המתלוננת העידה על שהניסיון לחנוק אותה היה הדבר המשמעותי והזכור לה ביותר. למרות האמור, אביה של המתלוננת לא טען שהובא לידיעתו שהנאשם ניסה לחנוק את בתו.

   3. המתלוננת לא העידה על שבנה התינוק היה בידיה בזמן שהנאשם תקף אותה, זאת למרות שהמתלוננת זכרה פרטים שוליים יחסית, כגון שהנאשם אפשר לילד לזחול על הרצפה ללא גרביים, שהעיר אותו משינה או שהאכיל אותו בגרבר.