ת"פ 5506-04-12

1.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו הואשמה בהעסקת עובדת זרה בביתה, במשך שמונה חודשים , ללא היתר העסקה כדין וללא עריכת ביטוח רפואי.

מדובר בעבירה על הוראות סעיפים 2 (א) (1) (2), 1ד ו- 2 (ב) (3) לחוק עובדים זרים תשנ"א – 1991.

2.ביום 2/3/15 ניתנה הכרעת דין המרשיעה את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

3.הנאשמת עתרה בבקשה להורות על ביטול ההרשעה.

בקשתה נדחתה בהחלטה מיום 23/8/15.

4.הצדדים טענו לעונש בכתב.

לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן גזר הדין.

5.בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, העקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, היינו "יחס הולם ומידתי בין חומרת העבירה ומידת האשם לבין סוג ומידת העונש המוטל" (סעיף 40ב לחוק העונשין).

6.בהתאם להוראות סעיף 40ג לחוק העונשין – גזירת עונשו של נאשם שהורשע בדין נעשית בשני שלבים:

בשלב הראשון – יש לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה העבירה, בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות:

"בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה" (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין).