ת"פ 54657-12-13 מדינת ישראל נ' אבו סנינה

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של ניסיון הסעת תושב זר, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל +סעיף 25 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 13.7.2013 בסמוך לשעה 10:00 במחסום חיזמה בירושלים, הסיע הנאשם ברכבו תושבת זרה השוהה בישראל שלא כדין.

טיעוני הצדדים לעונש

בנסיבות ביצוע העבירה, טוענת התביעה למתחם ענישה הנע בין חודש ל-6 חודשי מאסר, קיומה של הרשעה קודמת בעבירה של הסעת שב"ח, עותרת התביעה למקם את הנאשם בחלקו העליון של המתחם.

מנגד, מציין הסנגור בטיעוניו לעונש את נסיבות ביצוע העבירה, בהן העובדה שמדובר בהסעה מחיזמה לבית חנינא, מבליש הנאשם יודע כי מדובר בתושבת שטחים. עוד מציין הסנגור לקולא כי ממדובר באדם צעיר שנטל אחריות וביטא חרטה על מעשיו. בנסיבות אלו, מבקש הסנגור להשית על הנאשם עונש מאסר מותנה.

במסגרת דבריו האחרונים לבית המשפט הסביר הנאשם כי לא ידע כי מדובר בתושבת שטחים והראיה לכך שנסע עמה לכיוון מחסום צה"ל, רק אז נודע לו כי הגברת אינה שוהה כדין בישראל.

דיון וגזירת דין

בהתאם לכלל הבניית ענישה, יש לגזור את דינו של הנאשם על פי עיקרון ההלימה שמהותו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש שיש להטיל עליו.

בהתאם לעיקרון ההלימה, יש להתחשב בערך המוגן, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

במקרה דנן, הערך המוגן שנפגע הוא זכותה של המדינה להגן על ריבונותה ולקבוע את זהות הבאים בשעריה. מידת הפגיעה אינה גבוהה, שכן מדובר בהסעת אדם אחד ומשלא נגרם נזק כתוצאה מהסעתה, שכן העבירה לא הושלמה, משעוכב הנאשם במחסום. אין מדובר בהסעה לצרכי בצע כסף אלא בסיוע לאותה נוסעת, ולא נטען כי מניעיו היו פליליים או כאלו שהיה בהם ליצור סיכון בטחוני.