ת"פ 53859-09-14 מדינת ישראל נ' מהצרי(עציר)

רקע

1. כתב האישום המקורי בהליך זה הוגש ביום 23.9.14. תשובה לאישום הוצגה ביום 19.10.15 וההליך נקבע לשמיעת הוכחות ביום 6.1.16. במועד זה החלה הבאת הראיות, ונשמעה עדותו של אחד המתלוננים, מר ישראל שמעון פורוש. בסופה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום, הנאשם הודה בו והורשע, והוסכם כי בטיעון לעונש תגביל עצמה המאשימה לעונש של תשעה חודשי מאסר בעוד שההגנה לא תוגבל בטיעוניה.

2. לפי הודאתו בכתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם בחמש עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין). העובדות בהן הורשע הן כדלקמן: במהלך החודשים יוני ויולי 2012, בחמש הזדמנויות שונות, פנה הנאשם לאנשים שנקרו בדרכו במקומות שונים בירושלים, הציג עצמו כאדם המתגורר מחוץ לעיר שברכבו ישנה תקלה חמורה, מסר כי הוא נדרש לטפל ברכבו במוסך באופן מידי וביקש סיוע כספי מן המתלוננים, בסכומים שונים. הנאשם הציג בפני המתלוננים מצג שווא לפיו הוא שוחח עם אביו וביצע בעזרתו העברה בנקאית למתלוננים של סכום הכסף אותו קיבל מידיהם, ואף מסר להם מספרי אסמכתא מזויפים לתמיכה במצג האמור ומספרי טלפון פיקטיביים. בפועל לא נעשתה כל העברה בנקאית. הנאשם קיבל מכל אחד מן המתלוננים סכומים שנעו בין 2,800 ₪ לבין 4,930 ₪ ובסך הכל קיבל לידיו סכום של 14,780 ₪.

   עיקר טיעוני הצדדים

3. המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. לשיטתה, מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר בפועל. המאשימה הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם אשר נעשו תוך ניצול של תמימות וטוב לב המתלוננים, המשתייכים למגזר החרדי, וטענה כי המעשים פוגעים בערכים המוגנים של קניינו של האחר ושל רצונו החופשי של אדם בדבר השימוש שיעשה ברכושו. עוד נטען כי מדובר במעשים אשר יש בהם תכנון ותחכום ברף גבוה, משום שהנאשם פנה לאנשים המשתייכים למגזר ספציפי תוך שהוא מספק להם מספרי אסמכתאות כוזבות ומעמיד פנים שהוא מדבר עם אביו ומבצע העברה בנקאית.

   לקולה, ציינה המאשימה כי הכספים הוחזרו למתלוננים וכי הנאשם ואביו עשו מאמצים להקטנת הנזק. עם זאת צוין כי החזרת הכספים ארכה זמן ניכר וכי הודאת הנאשם הגיעה רק בשלב מאוחר. עוד צוין עברו הפלילי של הנאשם, הכולל מעשים דומים בגינם ריצה עונשי מאסר. המאשימה הגישה פסיקה לתמיכה בטיעוניה.

4. ההגנה, מנגד, ביקשה להקל עם הנאשם, להימנע משליחתו למאסר ולהסתפק בקנס מתון. ב"כ הנאשם טען שהודאת מרשו מבטאת חרטה כנה, והצביע על חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, וזאת בתקופה בה הנאשם היה צעיר ונמהר. הסנגור הוסיף והפנה לאקראיות בבחירת קורבנות העבירה המעידה לשיטתו על היעדר תכנון מוקדם, ולכך שהכספים הושבו למתלוננים בטרם פתיחת ההליך הפלילי דבר המראה לטעמו כי הנאשם, כאשר נטל את הכספים, התכוון מלכתחילה להשיבם בהמשך. נטען כי הנאשם נסע לחו"ל לצורך גיוס כספים ועל כן השבתם ארכה פרקי זמן של שבועיים עד שלושה חודשים.

   עוד הצביע ב"כ הנאשם על הרשעות קודמות של מרשו, בת.פ. (ת"א-יפו) 30966-06-13 מדינת ישראל נ' מהצרי (14.11.13) ובת.פ. (ת"א-יפו) 41344-03-13 מדינת ישראל נ' מהצרי (2.9.13). נטען כי בהליכים אלה נדונה שורה של עבירות קודמות בעלות מאפיינים דומים לעבירות הנדונות בהליך זה, וכי נגזר שם על הנאשם עונש כולל של 37 חודשי מאסר. עו"ד דוד הוסיף, כי "בחודשים שלפני ההרשעה התנהלו מו"מ, למרבה הדאגה לא כל המו"מ התנהל דרך המשרד שלי, זאת טענה מאוד מרכזית, התנהל מו"מ של לסיים תיק של 30 או 40 מקרים, הסניגור שניהל את המו"מ שם לא השכיל לצרף גם את ארבעת, חמשת המקרים הללו של תיק ירושלים לבית המשפט בתל אביב". נטען שאם אותו סנגור היה מצרף את העבירות הנוכחיות להליכים שנוהלו בתל-אביב, תוספת העונש הייתה זניחה. עוד נטען כי הנאשם ריצה את עונש המאסר, השתתף בקורסים ותכניות שיקום, שוחרר מספר חודשים לפני מועד הטיעונים לעונש ומצוי בפיקוח הרשות לשיקום האסיר, וכי השבתו למאסר כיום בגין עבירות שבוצעו לפני העבירות שנדונו בתל-אביב אינה הולמת את האינטרס הציבורי.

5. הנאשם נשא דברים, בהם סיפר כי בזמן ביצוע העבירות עבר תקופה קשה, חתונתו בוטלה והוא סבל מדיכאון. כיום הוא מטופל ומשקם את חייו.