ת"פ 53089-01-13

בהמשך להחלטתי האחרונה מיום 29.7.15 ולאור הודעת ב"כ הנאשמים המתבססת על תשובת רואה החשבון מר אלי טובול (מי שמונה על ידי בית המשפט בהליך פירוקה של נאשמת 1 כבעל תפקיד לבדיקת תביעות חוב שהוגשו מטעם עובדיה), שקלתי את בקשת ב"כ הנאשמים לביטול כתב האישום בתיק זה מטעמים של הגנה מן הצדק והחלטתי לדחותה.

ואלה הם נימוקי:

סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 מאפשר את ביטולו של כתב אישום מקום בו הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. ככלל, טענה לביטול כתב האישום מכח דוקטרינת ההגנה מן הצדק תתקבל, אך במקרים חריגים בהם התנהלות הרשות היא כה נפסדת, עד כי לא ניתן לנהל את ההליך הפלילי בצורה הוגנת:7

"עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי,

 צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של

ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת

 בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם,

 ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי

 לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת

 של הרשויות, ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית-המשפט לבקר את מהלכיהן.

ברם לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת

 אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני

 שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט,

 ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים

 לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן

 הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים