ת"פ 52556-01-15 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' שינדר

האישום:

• כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפת בת זוגו, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

  על פי תיאור העובדות, הנאשם והמתלוננת הם בני זוג שהיו בהליכי גירושין, ולהן שתי בנות. ביום 14.8.13 בשעה 22.30 השליך הנאשם על המתלוננת אבני חצץ קטנות. בהמשך לכך, נכנסו השניים לבית ושם החל ויכוח. הנאשם קרב אל המתלוננת, הצמיד את אגרופו לפניה והחל מכה בה באגרופים לפניה. המתלוננת ניסתה להתגונן וסטרה בפניו, והוא בתגובה אחז בפניה. בהמשך הגיעה בתם ש', והפרידה ביניהם.

  הנאשם כפר בעובדות וטען כי אמנם היה ויכוח, אך במהלכו המתלוננת היא שתקפה אותו.

   

  הראיות-מבט כללי ותובנות

• מטעם התביעה העידו המתלוננת, הבת ש' שהיתה בגיל 19 בעת האירוע, ואחי המתלוננת א'. כל אחת מן העדויות היתה נרגשת ביותר, ועדותן של המתלוננת ובתה אף היו כרוכות בבכי.

  מטעם ההגנה העיד הנאשם, ועדותו היתה סוערת ביותר. בנוסף, הביא הנאשם לעדות מטעמו, את עו"ס כרמי, שהכיר את בני הזוג מתוקף תפקידו, אך עד זה סירב לפגוע בחיסיון החל עליו, ולא התרתי להציג לו שאלות שיש בהן כדי לפגוע באותו חיסיון.

   

  במהלך פרשת ההוכחות עלה כי הנאשם והמתלוננת מצויים במשבר גירושין קשה וסוער, שעודנו מתנהל כיום. העדויות הציפו רגשות קשים של כעס, עלבון וחוסר אונים אצל כל המעורבים, ומסתבר כי כבר הוגשו תלונות בעבר. בנוסף, עלה כי מתנהל תיק בביה"ד הרבני הגדול, שם ביקש הנאשם להתגרש, אך המתלוננת עתרה לדחייה של כמה חודשים, מתוך תקווה שיקרה נס (כלשונה שם), וישוב לשכון שלום בית ביניהם. ביני לביני, התנהלו הליכים אחרים בין השניים, במסגרתם ניתנו צווי הגנה.

   

• בתוך סערת הרוחות הכללית, שמעתי את העדויות, ואף עיינתי בהודעות המעורבים במשטרה, ובהודעות המתלוננת בהקשר לאירועים אחרים אשר הוגשו מטעם הנאשם.

   

  בתמצית, אני סבורה כי עדות המתלוננת היתה כנה ומהימנה, ותיארה את עיקר ההתרחשות ביום האירוע, באופן משכנע. אין בכוונתי להתעלם מקשיים מסוימים שעלו בעדותה, ואליהם אתייחס באופן מפורט להלן. יחד עם זאת, אבהיר כבר עתה כי לדעתי הקשיים מתייחסים לחלקים השוליים של ההתרחשות, ומקורם בבלבול שנוצר מתוך ההתרגשות במעמד העדות, ובשל סערת הרגשות הנובעת מן הסכסוך הבוער עדיין, עם הנאשם.