ת"פ 52454-10-14

1.לפניי בקשה שהגישה הנאשמת, מרים ממן (להלן – הנאשמת), לעיכוב הדיון בכתב האישום וכן למחיקת סעיפים מכתב האישום מחמת התיישנות.

2.המאשימה, מדינת ישראל – משרד הכלכלה (להלן – המאשימה), מתנגדת לבקשה.

3.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום ביום 30.10.2014 בגין עבירות לפי סעיפים 9(א) ו-14(א)(6) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 וסעיפים 24(א), 25ב(א)(1), 24(ב) ו-25ב(א)(2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

על פי הנטען בכתב האישום, הנאשמת הפעילה וניהלה עסק בשם "ממן מלך הנרגילות", כאשר במועדים המפורטים בכתב האישום, העסיקה את הגב' שגית סמדג'ה (להלן – העובדת) בתור מוכרת בעסק, וזאת במשך כשנה.

בכתב האישום נטען שהנאשמת פיטרה את העובדת בסמוך ליום 18.7.2010 בעת היות האחרונה בהריון, וזאת מבלי שביקשה, וממילא מבלי שקיבלה, היתר כנדרש על פי חוק. כמו כן, נטען שהנאשמת לא מסרה לעובדת תלושי שכר בגין החודשים יוני-יולי 2010, ויוני 2009 ועד מאי 2010 וכן לא פורט מעקב ימי חופשה, כמתחייב לפי חוק.

4.לטענת הנאשמת, ראשית, יש לעכב את הדיון בתיק עד לקבלת פסק דין בתובענה האזרחית המתנהלת נגד הנאשמת ושנית, חלה התיישנות על שניים מסעיפי האישום.

5.טענות הנאשמת לעיכוב הדיון – 

א.הנאשמת מתמודדת בשתי חזיתות, האחת היא תביעה כספית שהגישה נגדה העובדת לבית הדין האזורי לעבודה בשבתו באילת, וזאת בשל פיטוריה, לכאורה, בעת היותה בהיריון (ס"ע 47722-03-11), ואילו החזית השנייה היא ההליך הפלילי דנן. התביעה האזרחית נמצאת בשלב הגשת הסיכומים.

ב.ההתמודדות בשתי החזיתות במקביל מעוררת אצל הנאשמת קושי רב. כך, למשל, בשל אופיו המנהלי של האישום ניתנה לנאשמת אפשרות להמיר את כתב האישום בהתראה. דא עקא, הודייה במסגרת כתב האישום הייתה מעמידה את הנאשמת במצב בלתי אפשרי מבחינת התביעה האזרחית.

ג.ניהול שני ההליכים במקביל עלול להוביל למצב בו, על בסיס אותה המסכת העובדתית ואותן הראיות, תידחה תביעתה האזרחית של העובדת (בהתאם לרף ההוכחה בהליך האזרחי) מחד, ומאידך תורשע הנאשמת בפלילים (לפי רף ההוכחה הגבוה הנדרש בהליך פלילי).

ד.ניהול ההליך הפלילי בטרם הגיע לסיומו ההליך האזרחי עלול להוביל למצב משפטי לא סביר ולא הוגן כלפי הנאשמת. כך, לקביעות שיתקבלו במסגרת ההליך האזרחי ישנה נפקות גם להליך הפלילי דנן, כאשר בחינת תוצאות ההליך האזרחי מצויה גם במסגרת האינטרסים של המאשימה.

ה.ברע"א 2407/14 מורן רוחם ואח' נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (להלן – פס"ד רוחם) (פורסם בנבו, 14.10.2015), נקבע כי בירור סכסוך שמקורו ביחסי עבודה והמתפצל להליך אזרחי והליך בפני בית הדין לעבודה, יחול העיקרון של "הליך תלוי ועומד", והתביעה תתברר קודם בבית הדין לעבודה ורק לאחר מכן יתברר ההליך האזרחי.

לשיטת הנאשמת, יש לבצע היקש מפסק דין רוחם ולהורות על עיכוב ההליך הפלילי שבכותרת עד לסיום בירור ההליך האזרחי; מדובר במסכת עובדתית זהה, קיימת זהות בין הצדדים, ההליך בבית הדין לעבודה מצוי בישורת אחרונה ומכאן שהאינטרס הציבורי לא ייפגע (ובשים לב לכך שהמאשימה השתהתה ארבע שנים עד להגשת כתב האישום).

ו.אם הנאשמת תורשע, לעובדת עומדת הזכות להגיש תביעה נגררת לפלילים.

6.טענות הנאשמת להתיישנות – 

א.שניים מסעיפי האישום התיישנו בהתאם לסעיף 149(8) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן – החסד"פ).

ב.על האישום השני והשלישי, מכוח חוק הגנת השכר, חלה התיישנות משום שמדובר בעבירות מסוג – חטא, אשר ההתיישנות לגביהן חלה לאחר שנה מיום ביצוען.

ג. סעיף העונשין בחוק הגנת השכר קובע -