ת"פ 52161-11-12 מדינת ישראל נ' לביא

כתב האישום וההסדר:

ביום 11.01.16 הגיעו הצדדים להסדר לפיו, הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, ונשלח לעריכת חוות דעת ממונה בטרם הטיעונים לעונש. המאשימה הגבילה את עצמה ל- 8 חודשי מאסר ואילו בא כוח הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו. כמו כן, הצדדים הסכימו כי ישולם למתלונן סך של 15,000 ₪ עד למועד הטיעונים לעונש ולא יוטל על הנאשם קנס וכי המאסר על תנאי יהיה על כל עבירת אלימות.

נוכח הודאתו, הורשע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן – בעבירה של תקיפה חבלנית על ידי שניים או יותר, לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977; בעבירה של פציעה, לפי סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם והמתלונן עובדים יחד בחברת שיפוצים ובתאריך 20.11.12 פרץ ביניהם ויכוח שהינו הרקע לאירוע. בתאריך 21.11.12, במחסן החברה, הגיע הנאשם ביחד עם אחרים וביחד תקפו את הנאשם, בכך שאחד מהאחרים התיז בנאשם זרם חמשלי באמצעות שוקר חשמלי וכותצאה מכך נפל הנאשם ארצה. האחרים המשיכו לתקוף את הנאשם בעודו שכוב על הרצפה, בכך שבעטו בכל חלקי גופו והיכו בו באמצעות ידיהם. בנסיבות דנן, פצעו הנאשם והאחרים, בצוותא חדא, את המתלונן בכך שדקרו אותו באמצעות חפץ חד בגבו ובבטנו. הנאשם והאחרים ברחו מהמקום והמתלונן פונה באמצעות אמבולנס לבית חולים לקבלת טיפול רפואי ושוחרר כעבור מספר שעות. כתוצאה ממעשיהם של הנאשם והאחרים, נגרמו למתלונן דימומים בחלקי גופו, חבלות ביד שמאל, חתך בגב התחתון, חתכים בתת עור הבטן ובבית החזה, המטומה בתת עור בדופן הלטרלית של אגן ימין, המטומה בממדים של 5.3*1.3 ס"מ וכן שבר באצבע יד שמאל.

טיעוני ב"כ הצדדים:

ב"כ המאשימה הפנה לעבירות בהן הורשע הנאשם, הפנה לחומרת המעשים. הערכים המוגנים שלמות הגוף, בטחונו ותחושת הביטחון של המתלונן. ב"כ המאשימה הגיש פסיקה התומכת בעמדתו, ב"כ המאשימה הגבילה עצמה ל- 8 חודשי מאסר תוך לקיחת נסיבות אישיות של הנאשם.

ב"כ המאשימה ביקש שלא להתחשב בחלוף הזמן, נוכח העובדה כי לעמדתו חילוף הזמן הוא בשל התנהלות הנאשם.

ב"כ הנאשם טען כי חלוף הזמן הוא בשל התנהלות המאשימה, בוצע הליך שימוע בדיעבד. בהמשך התנהלו הליכים בשל טענות שהעלה הנאשם, מדובר בטענות משפטיות שנטענו בזכות. ב"כ הנאשם הפנה לחיסכון בזמן שיפוטי והודאתו בכתב האישום, כתב האישום תוקן בצורה משמעותית בקשר לחבלות שנגרמו לנאשם. חלקו של הנאשם בתיק לא היה עיקרי. ב"כ הנאשם הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם למד את הלקח ממעשיו ומביע חרטה.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק במאסר בדרך של עבודות שרות, מאסר על תנאי ופיצוי.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו.

דיון והכרעה:

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע, בטרם גזירת הדין את מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בעיקרון המנחה בענישה, שהוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם. בין סוג ומידת העונש המוטל עליו, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה. סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין הארוע הוא מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד למאסר למשך 24 חודשים.

בהינתן המתחם האמור, יש לגזור את עונשו של הנאשם תוך שקילת המתחם ותוך התחשבות בנסיבות המשליכות על קביעת העונש המתאים, כאשר בענייננו יש ליתן משקל להלימה בגזירת העונש לביצוע העבירה ע"י הנאשם; נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה; מידת הפגיעה בערך המוגן; גילו של הנאשם; הנסיבות עליהן עמדה ההגנה בטיעוניה; הודאתו המצביעה על נטילת אחריות; היותו נעדר עבר פלילי.