ת"פ 52053-01-15 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אשרף אהווידי

רקע 

• מפגש בין שוטרים לאזרח, שסופו כתב אישום, המחזיק 4 עבירות: הפרעה לשוטר, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); איומים, לפי סעיף 192 לחוק; העלבת עובד הציבור, לפי סעיף 288 לחוק; ושימוש בכוח למנוע מעצר, לפי סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח משולב) תשכ"ט- 1969.

  וזו לשון כתב האישום: ביום 17.9.14, בסמוך לשעה 18.50, הגיע השוטר ספז לשכונת פרדס שניר בלוד, במסגרת תפקידו. הנאשם הגיע למקום ברכבו והחל לצפור תוך שאמר לשוטר "תגיד לנהג שלכם שיעיף את האוטו שלכם, אני רוצה לעבור". הנאשם העליב את השוטר באמרו לו "מי אתה בכלל שתגיד לי לא לצפצף". כשנשאל לשמו השיב "מה אכפת לך". הנאשם הכשיל את השוטר בכך שכאשר נתבקש להזדהות באמצעות ת.ז, אמר "לא רוצה לתת לך תעודת זהות, מה תעשה". בשלב זה, הודע לנאשם כי הוא מעוכב. בהמשך, הנאשם הציג תעודת זהות, אך כאשר הלך השוטר לניידת כדי לבדוק את פרטיו, נמלט עם הרכב בנסיעה מהירה, ונסע לביתו הנמצא במתחם משפחתו בלוד, כשהשוטרים בעקבותיו. הנאשם דרש מן השוטר להחזיר לו את תעודת הזהות והשוטר הורה לו להתלוות לתחנה. בשלב זה אמר הנאשם "אני אזיין אותך בוא תוריד את המדים יה בן זונה אין לך זכות לבדוק אותי". הנאשם חזר על דבריו מספר פעמים ונופף בידיו בכוונה להפחיד. הנאשם סירב להיכנס לניידת, ואז הודיעו לו כי הוא עצור, והוא נכבל, אך התנגד למעצרו וניסה להשתחרר מאחיזת השוטר.

• הנאשם, סטודנט לפיזיותרפיה שהיה כבן 25 בעת האירוע, כפר בעובדות וטען כי באותו מועד היה בדרכו מן העבודה לביתו, ונתקל בשוטרים בסמוך לפני מתחם מגורי משפחתו. הוא ביקש לעקוף את רכב המשטרה שחסם את הדרך, ולשם כך אותת ולאחר מכן צפר בעדינות. לטענתו, נתן את תעודת הזהות כשנדרש, ולאחר מכן סבר שהשוטר מבקש ממנו להתלוות למשטרה, וחשב שהוא יכול להחנות את הרכב בחניית ביתו במרחק של 50 מ' משם. הנאשם הכחיש אמירת הדברים המיוחסים לו, ולטענתו אמר לשוטר בצורה מנומסת "אם היית ללא מדים האם היינו מדברים באותה צורה?"

   

  חזית המחלוקת

• אין חולק על כך שהאירוע אירע בשעת ערב מוקדמת, במרחק קצר ביותר (כ-50 מ') מפתח חצר ביתו של הנאשם, בשכונת פרדס שניר בלוד, בעת שהיה בדרכו הביתה, ברכבו. גם אין מחלוקת על כך שצוות שוטרים (כנראה 5-8 שוטרים) היו באותו מקום במסגרת תפקידם, בסיור שגרתי בשכונה, עם רכב סוואנה גדול, שעמד על הדרך, או נסע באיטיות רבה, כשהם צועדים רגלית לצדו.

  בנוסף, אין מחלוקת על כך שאילולא פנה הנאשם אל השוטרים, ואלמלא דרש כי יפנו את הדרך על מנת שיוכל לעבור לביתו, לא היינו מגיעים לאן שהגענו.

  אבל הנאשם פנה אל השוטרים, ולא זו בלבד, אלא פנה באופן שלא היה מנומס במיוחד ככל הנראה, ודרש כי "יעיפו" את הרכב שלהם ויתנו לו לעבור. אם לא די בכך, הנאשם גם חטא, כעולה מן הראיות, בצפירה מיותרת, שלגביה התעוררה מחלוקת בין הצדדים, האם היה זה "צפצוף" של ממש, או רק צפצופון (עמ' 9 ש' 20). כך או כך, בעקבות אותו צפצוף (או צפצופון), נדרש הנאשם להזדהות באמצעות תעודת זהות, והוא אמנם לא שש לכך כלל, אך לאחר דקות אחדות התרצה, ומסר את תעודת הזהות שלו לשוטר.

  לכאורה, צריך היה לבוא בנקודה זו סוף לסיפור, שהרי הנאשם מילא אחר ההוראה, ועילה נוספת לעכבו לא נראתה לעין, אלא שהעלילה עוד מתפתחת.

  שיאו של האירוע נעוץ בכך שלאחר כל האמור, ובעוד השוטר אוחז בתעודת הזהות של הנאשם על מנת לערוך בדיקת מסוף, עזב הנאשם את המקום במהירות, בנסיעה לכיוון ביתו, המצוי כזכור, במרחק של 50 מ' משם. בנקודה זו נתגלעה מחלוקת גדולה בין הצדדים, שכן גרסת התביעה היא שהנאשם ברח מן השוטרים בנהיגה פרועה והיה צורך במרדף אחריו. מנגד, טוען הנאשם כי לפי תומו סבר שהשוטר שחרר אותו לדרכו, או התיר לו להחנות רכבו בביתו הסמוך, בטרם יתלווה אליו לתחנת המשטרה.

  על כל פנים, תגובת השוטרים לא איחרה לבוא, שכן מיד ניתנה ההוראה כי יש לעלות לרכב הסוואנה ולרדוף אחר הנאשם, וכך נעה ההתרחשות אל זירה חדשה, היא חצר בית המשפחה.

  אין מחלוקת על כך ששניות לאחר מכן, נכנסו השוטרים עם רכבם לחצר, מה שעורר מהומה והתקהלות של בני המשפחה. השוטרים הודיעו לנאשם על עיכובו ודרשו כי יתלווה אליהם מיד, ואילו בני המשפחה ניסו למנוע את רוע הגזירה. בתוך כך, טוענים השוטרים כי הנאשם איים עליהם במילים "בוא תוריד את המדים אתה גבר עם מדים בלי מדים אתה לא שווה כלום, אני אזיין אותך", ואילו הנאשם טוען שלא איים, אלא אמר לשוטר שהוא מכבד אותו רק משום שהוא לובש מדים, ושאל האם הוא חושב שלולא כן היו מדברים באותה צורה.

  סופו של דבר שהנאשם נעצר תוך שימוש בכוח, הוכנס לניידת בכוח, והובל לתחנת המשטרה. בתוך כך , גם נרשם לו דו"ח תנועה בגין נהיגה בפזיזות.