ת"פ 51995-12-12 מדינת ישראל נ' בבייב

לפניי טענת הנאשם, אשר הועלתה בתום פרשת התביעה, לפיה אין עליו להשיב לאשמה ועל כן יש לזכותו.

הרקע

1.כתב האישום, אשר הוגש נגד הנאשם, ייחס לו עבירה של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א)+7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים").

2.בהתאם לכתב האישום, ביום 5.5.2012 החזיק הנאשם בדירתו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 100.197 גם נטו, שלא לצריכתו העצמית וללא היתר כדין. צוין כי הסם הוחזק בין היתר ביחד עם טבק בתוך ניר מקופל, שהיה מונח על שולחן בסלון; ובארון בגדים בחדרו החזיק ב"פלטה" במשקל של 88.3 גרם נטו ו-2 חתיכות סם במשקל 16.3 גרם נטו.

3.הנאשם, באמצעות בא-כוחו, כפר במיוחס לו בכתב האישום. נטען כי נפגעה זכות הנאשם להיוועץ עם עורך דין וכי החיפוש בדירתו בוצע בניגוד לדין. עוד נטען כי ככל שהטענות הנ"ל תדחנה יטען הנאשם כי החזיק בסם לצריכתו העצמית בלבד.

תמצית טענות הנאשם

4.לטענת הנאשם, משנסתיימה פרשת התביעה נמצא כי לא הוכחה אשמת הנאשם אף לכאורה, היות ואין די בראיות התביעה כדי להרשיעו במיוחס לו, לאור פגמים שנפלו בחיפוש בדירת הנאשם בה נמצאו הסמים, בגביית הודעתו במשטרה ובכתב האישום.

נטען כי החיפוש בדירת הנאשם בוצע ללא צו בית משפט וללא הסכמה מדעת מצד הנאשם, כך שלאור קביעות בית המשפט העליון ברע"פ 10141/09 אברהם בן חיים נ' מדינת ישראל (06.03.2012 - להלן: "בן חיים"), יש לפסול את הראיות שנתפסו בחיפוש. בנוסף, נטען כי לנאשם לא ניתנה זכות ההיוועצות עם עורך דין. אין חולק כי, החוקר שאל את הנאשם האם ברצונו להיוועץ בעורך דין ולאחר שהשיב על כך בחיוב, התקשר החוקר לסנגוריה הציבורית ומשלא נענה, ככל הנראה בשל בעת הלילה המאוחרת, החל בחקירה. בדרך זו, כך נטען, היה מקום לעכב את החקירה עד לשעות הבוקר, כדי לאפשר לנאשם לממש את זכותו להיוועץ בעורך דין.

לבסוף, טען הסנגור כי התביעה לא הוכיחה ולו לכאורה את טענותיה, היות וכתב האישום מתייחס לאירוע מיום 5.5.2012 ואילו כל ראיות התביעה מתייחסות לאירוע מיום 25.6.2012.

מכל המקובץ, עתרה ההגנה לזיכוי הנאשם לאלתר, מבלי להידרש לפרשת הגנה.