ת"פ 5187-06-15 מדינת ישראל נ' סהלו ואח'

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה בצוותא והסגת גבול פלילית.

כתב האישום מתייחס לאירוע שהתרחש ביום 28/1/15.

כתב האישום הוגש נגד הנאשם ונגד נאשם נוסף שעניינו הופרד.

לאחר הגשת כתב האישום הופנה הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית.

הסתבר כי כבר בעבר סבל הנאשם ממצוקות נפשיות ואף היה מאושפז מספר פעמים. ביום 16/9/15 פנה לחדר מיון בשל מצבו הנפשי, הוא נמצא במצב פסיכוטי ואושפז. בשל מצבו במהלך האשפוז אף ניתנה הוראת אשפוז כפוי. בתום התקופה הנקובה בהוראה שוחרר לביתו. מאז שחרורו המשיך במעקב חודשי ושיתף פעולה בטיפול התרופתי.

נקבע בחוות הדעת כי הנאשם סובל ממחלת נפש – סכיזופרניה.

עוד נקבע כי בעת בדיקתו וכתיבת חוות הדעת הוא כשיר לעמוד לדין ועם זאת בעת ביצוע העבירה היה שרוי במצב פסיכוטי עם פגיעה קשה בבוחן המציאות והשיפוט, לא ידע להבחין בין טוב ורע ומותר ואסור ועל כן לא היה אחראי למעשיו.

הפסיכיאטרית אשר בדקה את הנאשם ציינה כי נכון למועד כתיבת חוות הדעת התמיד הנאשם בטיפול התרופתי והמליצה על המשך הטיפול האמבולטורי.

לאור האמור בחוות הדעת הסכימה המאשימה על הפסקת ההליכים בעניינו של הנאשם ועל פי הלכת "וחנון" להורות על זיכויו מהאשמות שיוחסו לו בכתב האישום.

לאור המלצת הפסיכיאטרית בחוות הדעת עתרה המאשימה להורות על צו טיפול מרפאתי לתקופה של שלוש שנים.

ב"כ הנאשם יצאה חוצץ כנגד טענת המאשימה, אשר עוד תפורט להלן ולפיה על ביהמ"ש לקבוע את תקופת הטיפול על פי תקופת העונש המקסימלית הקבוע לצד העבירה בחוק ולטעמה ביהמ"ש מוסמך לקבוע אף תקופה קצרה מזו.

ב"כ הנאשם הציגה אסופת פסיקה לתמוך בטיעוניה והדגישה כי נחלקו הדעות בדבר הפרשנות הנוגעת לתקופה שעל ביהמ"ש לקבוע בצו הרלבנטי.

ב"כ הנאשם הדגישה כי לו עמד הנאשם לדין והיה נגזר עליו עונש, ברי שהיה נגזר עליו עונש קצר בהרבה משלוש שנים ועוד יש להדגיש כי העובדה שמבוקש צו מרפאתי בלבד ולא אשפוזו של הנאשם, אף היא מלמדת על מסוכנות פחותה הנשקפת ממנו ויש בה כדי להשליך על אורכה של התקופה.