ת"פ 51731-05-14 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' דהן

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של העלבת עובד הציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

מסכת העובדות שבבסיס האישום היא זו:

ביום 28.8.11 בסמוך לשעה 01.00, נסע הנאשם ברכבו במהירות הגבוהה מזו המותרת, ולבקשת שוטרי התנועה אלבז ווקנין, עצר בצד הדרך. השוטר אלבז מסר לנאשם דו"ח תנועה בסך 750 ₪, ובתגובה העליב אותו הנאשם באמרו לו "שיהיה לך לתרופות, אני משתין על שוטרים כמוך". בהמשך איים הנאשם על השוטר באמרו לו כי אם לא היה לובש מדים, היה "מראה לו". כן הוסיף והעליב את השוטר באמרו לו שהוא "שוטר נאצי".

הנאשם כפר באישום וטען כי אמנם היה ויכוח, אך לא העליב ולא איים.

לאחר ששמעתי את הראיות, נחה דעתי כי התביעה הוכיחה את האישום מעבר לכל ספק סביר, ואלה נימוקיי:

• מטעם התביעה העידו שני השוטרים הנזכרים בכתב האישום. השוטרת וקנין, העידה כי הנאשם אמר לאלבז "אני אשתין עליך יא הומו נאצי" ו- "נראה אותך בלי מדים". לפי עדותה הנאשם היה עם עוד אחרים ברכב, הם היו ארבעה. בתחילה לא זכרה שהאחרים קיללו את השוטר, אך משרוענן זכרונה, העידה כי אמנם היו קללות מתוך הרכב. יחד עם זאת, אמרה שחלף זמן רב מאז האירוע ואינה זוכרת פרטים רבים. השוטר אלבז העיד אף הוא כי כאשר ניגש למסור את הדו"ח לנאשם, החל הנאשם לנבל את פיו במילים כמו "אני משתין על שוטרים כמוך". כשהוזהר, אמר "תוריד את המדים, אני אראה לך מה זה" ועוד ביטויים כאלה. כשהודע לו שהוא מעוכב, אמר לאלבז שהוא שוטר נאצי. אלבז מסר כי היו לנאשם חברים באוטו שישבו מאחורה קיללו וצעקו, אך לא באותה רמה של דברי הנאשם עצמו.

• עדויות השוטרים היו מסודרות, והן מתיישבות זו עם זו. העובדה שכל אחד מהם מסר נוסח מעט שונה של דברי הנאשם בעת האירוע, אין בה כדי להחליש את משקל עדויותיהם, שכן מאז האירוע חלפו למעלה מארבע שנים. היות ששני העדים הם שוטרים אשר מתוקף תפקידם נתקלים באירועים שכאלה לא פעם, קשה לצפות כי יזכרו את כל פרטי האירוע במדויק ועוד יותר קשה לצפות כי יזכרו כל ניואנס של אמירות הנאשם. כך, הפער בין האמירה "נראה אותך בלי מדים" לבין האמירה "תוריד את המדים אני אראה לך מה זה", אינו כזה שיש בו כדי לפגום במהימנות עדויותיהם, מהן עולה כי אכן נאמרו דברים מאיימים ומעליבים, שכללו את הכינוי "נאצי". באותו אופן, הפער בין האפשרות שהנאשם אמר את הדברים בעודו ישוב ברכבו לבין האפשרות שיצא מן הרכב, גם בו אין כדי לערער את עדויות השוטרים.

• למול עדויות השוטרים העיד הנאשם כי אמנם נסע ברכבו עם חמשת חבריו, כשנעצר על ידי השוטרים ונרשם לו הדו"ח. לטענתו, ניסה לשכנע את השוטר שלא לרשום דו"ח, אך לא אמר את המילים שבכתב האישום, אלא רק אמר לשוטר שהוא "בן אדם רע". לטענת הנאשם, באותה עת "היו קללות וניבולי פה מסביב" ויכול להיות שזה בא מצד השוטרים, או מצד החבר'ה שבאוטו שכל אחד אמר מילה. הנאשם טוען שאמר לשוטר "שאם הוא לא היה לובש מדים, היה מדבר אתו בצורה אחרת. אולי מקלל אותו" (עמ' 15). בחקירה הנגדית אישר הנאשם ש"יצאו" לו מילים שלא שלט בהן, אך כשנשאל מהן אותן מילים, השיב שאמר לשוטר שהוא בן אדם רע (עמ' 16).

• עדות הנאשם היתה בלתי משכנעת בלשון המעטה, בייחוד כשמעמידים אותה למול דבריו בעת חקירתו במשטרה (ת/2). בחקירה, שנערכה למחרת בבוקר בשל הניסיון לאפשר לו היוועצות בעו"ד, הודה הנאשם כי "דיבר לא יפה" אל השוטר, ואף אמר " ניסיתי לשכנע אותו שלא ייתן את הדו"ח, ואחרי שהוא כבר נתן את הדו"ח אז קצת כעסתי ויצא לי מילים שלא שלטתי עליהם". כשנשאל מה היו המילים שאמר, השיב שאינו זוכר, ואף כשעומת עם הטענה שכינה את השוטר "נאצי", לא שלל את הדבר אלא אמר שאינו זוכר. לנוכח תוכן ההודעה, לא ברור כיצד זה התעורר זכרונו של הנאשם כעבור למעלה מארבע שנים, באופן שמאפשר לו לשלול את המיוחס לו מכל וכל. מעבר לכך, שעה שהנאשם עצמו מאשר בעדותו כי דיבר "לא יפה" אל השוטר, ושעה שהוא מאשר ש"היו קללות וניבולי פה", אינני משתכנעת כי תוכן דבריו הסתכם בכך שהשוטר הוא "בן אדם רע".