ת"פ 51666-10-14 מדינת ישראל נ' אלי

א.רקע כללי:

1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי הוראות סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

2. עובדות האירוע מושא כתב האישום פורטו ונקבעו בהרחבה בהכרעת הדין, והמעיין יעיין שם. בקצירת האומר ולצרכי גזר הדין בלבד יצוין כאן, כי הנאשם הורשע בתקיפת המתלונן, נתין זר מאריתריאה, שעבד באתר בנייה הסמוך למקום מגוריו של הנאשם.

   האירוע אירע עת ניסה המתלונן למנוע מהנאשם לקחת קרשים מאתר הבנייה והתקשר למנהל העבודה, שאצלו הוא עבד, כדי להתריע על לקיחת הקרשים. או אז תקף אותו הנאשם בכך שזרק לעברו מסמרים, אשר לא פגעו בו. בשלב זה אמר המתלונן לנאשם כי הוא יזמין משטרה, ובתגובה תקף הנאשם את המתלונן בכך שהכה ברגלו בחוזקה באמצעות קרש והפילו לרצפה.

   כתוצאה מן התקיפה נגרמה למתלונן חבלה של ממש, בדמות המטומה בירך שמאל.

3. הנאשם כפר באשמה ועל כן התנהל לפניי הליך שמיעת ראיות מלא, שכלל חקירות ממצות של העדים. מטעם המאשימה העידו שוטר ושלושה עדים לאירוע, שהם: המתלונן (קורבן העבירה), שכנה (עדת ראייה לחלק מהאירוע) ומנהל העבודה של המתלונן (ששמע בטלפון את אמרתו הספונטאנית, בזמן אמת, של המתלונן).

   בסופו של דבר, במסגרת הכרעת הדין, קיבלתי את עדויותיהם של עדים אלה ודחיתי את גרסת הנאשם. בהכרעת הדין נקבע, בין השאר, כי גרסת הנאשם כוללת טענות חסרות בסיס נגד השכנה וכי היא אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון (ר' בפסקה 31 להכרעת הדין ואילך).

    

   ב.הראיות לקביעת העונש ותמצית טיעוני ב"כ הצדדים:

   (1)ראיות וטיעוני התביעה:

4. ב"כ המאשימה לא הגישה ראיות לקביעת העונש. בטיעוניה הדגישה ב"כ המאשימה את היבטי החומרה של האירוע מושא כתב האישום, שהיה לשיטתה אירוע אלים ובריוני. באירוע תקף הנאשם את המתלונן לא באמצעות ידיו אלא באמצעות קרש, כך שתוצאות התקיפה היו יכולות להיות אף חמורות בהרבה מאלה שנגרמו בפועל. לא זו אף זו, התקיפה בוצעה בדרך המבטאת זלזול והתנשאות כלפי המתלונן, שכל "חטאו" היה בכך שניסה לבצע את עבודתו כשורה.

5. לגישת ב"כ המאשימה, דווקא עדויות האופי בעניין הנאשם – באשר לנכונותו להתנדב ולעזור לזולת – מדגישות את האופי הגזעני והפוגעני של האירוע, שכן נראה מנסיבות האירוע ששלום גופו וחייו של המתלונן, בהיותו נתין זר, היו חסרי חשיבות בעיני הנאשם. ואם לא די בכך, הנאשם התגולל ללא כל הצדקה על השכנה – עדת הראייה שהזעיקה את המשטרה, כפי שראוי היה לעשות – ואף קרא לה "עוכרת ישראל".