ת"פ 51524-07-14 מדינת ישראל נ' סווילם(עציר) ואח'

רקע

1.הנאשם 1 (להלן: הנאשם) הועמד לדין ביחד עם נאשם נוסף (להלן: הנאשם 2). ביום 18.12.2014 הורשע הנאשם על-יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב-אישום מתוקן כדלקמן: שתי עבירות של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); וכן שתי עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1)+(2)+(3) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

כתב-האישום שתוקן במסגרת הסדר-הטיעון, מחזיק שני אישומים בעניינו של הנאשם שלפניי. בהתאם לחלק הכללי לכתב-האישום המתוקן, ביום 2.7.2014, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה החל משעות הבוקר, בעקבות חשד כי כפעולת נקם לחטיפת שלושת הנערים היהודים נרצח הנער מוחמד אבו ח'דיר ז"ל, תושב שועפט (להלן: הנרצח או אבו ח'דיר ז"ל), אירעו מהומות והפרות סדר רבות בירושלים. בין היתר, במועד הנ"ל ובמשך מספר ימים לאחר מכן, התאספו עשרות מפגינים ומפרי סדר בשועפט, בסמוך לביתו של הנרצח ובאזורים נוספים בשועפט, תוך שהם מיידים אבנים, יורים זיקוקים וזורקים בקבוקי תבערה לעבר השוטרים שהיו במקום במסגרת תפקידם. כמו-כן, גרמו המתפרעים לנזק רחב-היקף לתשתיוֹת, כגון: תחנות ועמודי חשמל של הרכבת הקלה בירושלים, כבישים, מדרכות, מערכת תאורה, רמזורים, תמרורים ועוד.

בהתאם לעובדות האישום הראשון, ביום 4.7.2014, בסמוך לאחר ההלוויה של הנרצח, הגיע הנאשם לאזור ההתפרעויות כאשר הוא מצויד ברימוני גז. הנאשם נטל חלק בהתפרעויות, ובין היתר יחד עם אחרים הכניס את רימוני הגז בזה אחר זה לצינורות מתכת, הכה עם כלי כבד על הצינורות, וכך ירה את רימוני הגז לעבר שוטרים אשר היו במקום במסגרת תפקידם, וזאת כשהוא רעול פנים. רימוני הגז נפלו בסמוך למקום בו עמדו השוטרים. בכל אלה הודה הנאשם, ובגין כך הורשע בעבירה אחת של התפרעות ובעבירה אחת של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

בהתאם לעובדות האישום השני, במועד אשר אינו ידוע במדויק למאשימה, בין יום 2.7.2014 ליום 5.7.2014, הנאשם נטל חלק בהתפרעות חמורה כמתואר בחלק הכללי לכתב-האישום המתוקן. במהלך ההתפרעות, הנאשם שהיה רעול פנים, ירה זיקוקים באמצעות כוורת זיקוקים לעבר שוטרים אשר נכחו במקום במסגרת תפקידם. בגין כך, הורשע הנאשם לפי הודאתו בעבירה נוספת של התפרעות ובעבירה נוספת של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

2.במסגרת הסדר-הטיעון, לא הגיעו הצדדים להסכמה לעניין העונש, וכל צד נותר חופשי בטיעוניו.

טיעוני הצדדים לעונש

3.באת-כוח המאשימה עמדה על חומרת המעשים המיוחסים לנאשם ועל הערכים החברתיים שנפגעו בגינם. לגישת המאשימה, מתחם הענישה ההולמת בגין האישום הראשון נע מ- 8 ועד 18 חודשי מאסר בפועל. מתחם הענישה ההולמת בגין האישום השני נע מ- 10 עד 20 חודשי מאסר בפועל. בנסיבות העניין, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש שימוקם בשליש העליון של כל אחד מהמתחמים הנטענים. עוד עתרה המאשימה לצרף את העונשים בגין כל אחד מהאישומים זה לזה, נוכח חומרת העבירות. בנוסף, ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם מאסר על-תנאי וקנס כספי.

4.מנגד, באת-כוח הנאשם טענה כי בגין האישום הראשון, יש לגזור על הנאשם שלפניי 7 חודשי מאסר בפועל, כפי שנגזר על נאשם 2 בגין חלקו באותו אישום (אתייחס לכך בהמשך הדברים). אשר לאישום השני (שיוחס רק לנאשם שלפניי ולא לנאשם 2) – לטענת הסנגורית, מתחם הענישה ההולמת בגינו, נע מ- 3 עד 8 חודשי מאסר בפועל. הסנגורית עמדה על מכלול הנסיבות לקולא בעניינו של הנאשם שלפניי, ועתרה לחפיפה בין עונשי המאסר בפועל שיוטלו על הנאשם בגין כל אחד מהמקרים.

הנאשם בדבריו לפניי עמד על נסיבותיו האישיות, לרבות מאמציו לנהל אורח חיים נורמטיבי בשנים האחרונות (לאחר שהשתחרר מהכלא בגין עבירות שביצע כשהיה קטין, נסע הנאשם לחיות אצל אחיו בטורקיה, ושם למד ועבד בתחום התיירות). הנאשם ציין כי חזר ארצה לביקור מולדת זמן קצר לפני חטיפת בן-דודו, אבו ח'דיר ז"ל. לטענתו, ביום הלוויה ראה את גופתו השרופה של אבו ח'דיר, ומראה קשה זה עמד ברקע לביצוע העבירות הנדונות. הנאשם ביקש את התחשבות בית-המשפט.