ת"פ 51091-10-13 מדינת ישראל נ' אושרי

בפני בקשה מקדמית לביטול כתב האישום בטענת הגנה מן הצדק.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של איומים ועבירה של תקיפת בן זוג, לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין, אשר ננקטו כלפי בת זוגו של הנאשם (להלן: "המתלוננת").

על פי הטענה, דחף הנאשם את המתלוננת ושפך עליה אקונומיקה. בסמוך לכך איים הנאשם על המתלוננת באמרו כי אם תפעל להרחקתו מהבית, ישחט אותה ובנה יישאר יתום.

אדון בטענות המשיב, לפי סדר הופעתן:

1. מחדל חקירה: העדר ראיה מרכזית

לענין הטענה לפיה איבדה משטרת ישראל מהראיה המרכזית בתיק, היא החולצה שלבשה המתלוננת בעת האירוע, עליה, לפי הנטען התיז הנאשם אקונומיקה. ייתכן שמדובר בראיה עיקרית, כטענת הסנגור, אם עדיין לא יחידה, ואין לומר בשלב מקדמי זה כי בלעדי החולצה התוצאה היחידה המתבקשת היא ביטולו של כתב האישום.

עוד יצוין כי ענין התזת האקונומיקה הינו רכיב אחד מעובדות כתב האישום, ומלבדו מיוחסת לנאשם תקיפה באמצעות דחיפת המתלוננת וכן עבירה של איומים.

עיינתי בפסיקה אליה הפנה המשיב, וגם לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שבפני, באתי למסקנה כי יש לבחון את אשמו של הנאשם בראייה רחבה של כלל הראיות בתיק ואין לומר כי מדובר במחדל חקירה היורד לשורש העניין והמחייב את ביטולו של כתב האישום.

 2. אי חוקיות התקנה השוללת שימוע מנאשם בעבירה של תקיפת בן משפחה –

למבקש מיוחסת עבירה של תקיפת בן זוג, לגביה לא חלה חובת שימוע על אף שמדובר בעבירה מסוג פשע, וזאת מכוח סעיפים 60 א(א) ו-60א(ט) לחסד"פ:

60א.(א)רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

.... 

(ט)שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי פשעים שלגביהם לא יחולו הוראות סעיף קטן (א).