ת"פ 50713-11-13 מדינת ישראל נ' דיין

אחריותה של הנאשמת שבפני נקבעה על יסוד הודאתה בביצוע עבירות שעניינן היזק לרכוש במזיד ואיומים.

על פי עובדות אישום מס' 1, ביום 26/6/12 בשעה 13:30 לערך, בבית המשותף לה ולמתלונן שברה הנאשמת את משקפיו של המתלונן, אשר אותה העת היה בן זוגה (להלן: "המתלונן").

על פי עובדות אישום מס' 2, ביום 4/6/12 שלחה הנאשמת למתלונן מסרון באמצעות הטלפון הנייד שלה ובו כתבה "אני ארסק אותך". בהזדמנות אחרת אמרה הנאשמת למתלונן "אני אראה לך, אני אעשה לך, הרסת לי את החיים, אני גם אהרוס לך".

טיעוני הצדדים לעונש

התביעה סבורה כי אין זה המקרה המתאים להימנע מהרשעה ,ועותרת להשתת מאסר מותנה בהעדר הליך טיפולי ובשל הכשלים באישיותה של הנאשמת כעולה מתסקיר שירות המבחן.

מנגד, טען הסנגור כי העבירות בוצעו על רקע אלימות של המתלונן כלפי הנאשמת .מאז האירוע נפרדו דרכיהם של הצדדים ,ומזה למעלה מ -3 שנים השניים אין בני זוג.

הסנגור מסביר את שיתוף הפעולה החלקי עם שירות המבחן בהעדר יכולתה של הנאשמת להתחייב לטיפול, עקב מחויבותה לפרנסת ילדיה ועבודתה "מסביב לשעון".

הסנגור מפנה לפסיקה ומבקש להימנע מהרשעת הנאשמת.

דיון וגזירת דין

מתחם העונש ההולם