ת"פ 50438-01-14 מדינת ישראל נ' טוויל

הכרעת הדין

1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

2. לפי ממצאי הכרעת הדין, בלילה שבין 27.7.13 ל- 28.7.13 בשעה 00:00 או בסמוך לכך, הנאשם, יחד עם עומר נתשה ושלישי, קטין, תקפו את המתלונן במטרה לקחת לו את הטלפון הסלולרי. עומר נתשה, אשר העלה את הרעיון, החזיק את המתלונן בגרונו ואחד מהשניים האחרים, הנאשם או הקטין, לקח למתלונן את המכשיר מהכיס.

   הרעיון לקחת למתלונן את הטלפון עלה לאחר שהמתלונן חלף על פני השלושה בעודם הולכים ברחוב.

    

   תסקיר שירות המבחן

3. ביום 4.3.15 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניין הנאשם.

   על פי התסקיר, הנאשם בן 21, רווק ומתגורר עם בני משפחתו בשכונת בית חנינה החדשה בירושלים. הוא סובל מחירשות ואילמות מולדות. סיים 10 שנות לימוד בבית ספר מיוחד לחירשים ואילמים. הישגיו היו טובים. למד קרוא וכתוב בשפה הערבית והעברית בנוסף לשפת הסימנים.

   לאחר סיום לימודיו בבית הספר עבד הנאשם במספר עבודות מזדמנות באופן מקוטע, בין היתר במסעדה ובנגרות עם אביו. לתקופות היה מחוסר עבודה.

   במסגרת הערכת גורמי הסיכון לעבריינות ציין קצין המבחן כי הנאשם פיתח דימוי עצמי פגוע על רקע תחושת שוני הנובעת מהיותו חירש ואילם, התקשה ביציבות והסתגלות למסגרות, כאשר ברקע לכך בין היתר קושי בקבלת סמכות. בנוסף הינו בעל נטייה להיגררות אחר הסובבים אותו, בלי להבחין בין צרכיו לצרכיהם, דבר הבא לידי ביטוי בין היתר בחבירתו בעבר לחברה שולית, על רקע נטייה לחפש אחר קבוצת השתייכות.

   יחד עם זאת מציין קצין המבחן כי הנאשם נעים הליכות, בבסיסו בעל ערכים נורמטיביים וגדל בחיק משפחה אוהבת ובעלת ערכים נורמטיביים ושומרי חוק. הנאשם נעדר הרשעות קודמות, נטל אחריות מלאה על מעשיו וביטא חרטה, וכל אלה מהווים גורמי סיכוי לשיקום ומניעת הישנות התנהגויות עוברות חוק.

4. לאור גילו הצעיר של הנאשם, ההתרשמות מהדימוי העצמי הפגוע שלו על רקע תחושת שוני ומאחר וזו העבירה הראשונה בה הורשע, ראה קצין המבחן חשיבות במתן המלצה באפיק שיקומי בעניינו של הנאשם והמליץ על העמדתו בצו מבחן פיקוחי במשך שנה, אשר במהלכה יפגשו עם הנאשם ויבצעו פיקוח על התנהגותו, וכן תיבדק אפשרות שילובו במסגרת מתאימה לצרכיו המיוחדים בקהילה על מנת שיוכל לקבל מענה לצורך בהשתייכות, במסגרת בונה.