ת"פ 49471-03-13 מדינת ישראל נ' פלוני

רקע

1.ביום 29.5.2013 הורשע הנאשם, על-יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר-טיעון, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

בהתאם לעובדות כתב-האישום המתוקן, ביום 23.3.2013, בשעה שאינה ידועה למאשימה, בבית הוריו בשכונת ראס אל-עמוד בירושלים, תקף הנאשם שלא כדין וללא הסכמתו את אביו וגרם לו לחבלה של ממש. באותן נסיבות, כאשר הנאשם היה מצוי בגילופין, הוא נשך את אחת מאצבעות ידו הימנית של אביו וגרם לפצע מדמם באחת מאצבעותיו של האב. בכל אלה הודה הנאשם, ובגין כך הורשע בעבירה שיוחסה לו.

השתלשלות העניינים בהליך

2.במסגרת הסדר-הטיעון המקורי, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנאשם יופנה לשירות מבחן לצורך בחינת האפשרות לשילובו בטיפול לגמילה מאלכוהול (יצוין כי הנאשם היה אותה עת עצור). הוסכם כי במידה ותהיה המלצה חיובית, המאשימה תשקול עמדתה להליך טיפולי בחיוב.

בתסקיר שירות המבחן מיום 23.6.2013 צוין כי הנאשם הינו כבן 30 וסובל מזה מספר שנים מהתמכרות לאלכוהול. בתסקיר נכתב כי הנאשם לקח אחריות לביצוע העבירה בה הורשע, ותיאר כי תקף את אביו עקב משקעים רגשיים שליליים שהוא נושא מעברו כלפי האב. הערכת שירות המבחן היתה כי הרקע למעשים טמון במערכת יחסים סבוכה בין הנאשם לאביו; סף תסכול נמוך של הנאשם; וקושי מצידו להתמודדות עם מצבי דחק. בנוסף, הנאשם היה בגילופין בעת ביצוע העבירה, והדבר הסיר עכבות לגבי שימוש באלימות. באותו שלב, החל הנאשם לגלות מוטיבציה ראשונית לתחילת תהליך טיפולי במסגרת ארוכת-טווח. לפיכך, המליץ שירות המבחן לבחון אפשרות לשילובו של הנאשם בקהילת "אל-פטאם". נוכח המלצת שירות המבחן ובהסכמת הצדדים, הוריתי ביום 10.9.2013 על שחרור הנאשם ממעצרו, ועל העברתו לקהילה הטיפולית "אל-פטאם" בטייבה.

דא עקא, ביום 10.12.2013 התקבל דיווח משירות המבחן לפיו ביום 9.12.2013 הנאשם הודיע לצוות המטפל בקהילת "אל-פטאם" כי הוא אינו מעוניין להמשיך בטיפול, ואז עזב את הקהילה. הנאשם לא התייצב לדיון שנקבע בנוכחותו ליום 9.1.2014. בהתחשב בכך, ולבקשת המאשימה, הוריתי על הוצאת צו הבאה כנגד הנאשם. ביום 14.5.2014 הוריתי על התליית ההליכים בתיק ועל צו מעצר כללי, שכן הנאשם לא אותר.

בהמשך הדרך, במהלך חודש אוגוסט 2014, נעצר הנאשם. משהדבר הובא לידיעתי, חודשו ההליכים לפניי, והתיק נקבע לשמיעת טיעונים לעונש.

טיעוני הצדדים לעונש

3.המאשימה עמדה על חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, על הערכים החברתיים המוגנים במסגרתה ועל נסיבות ביצועה, ועתרה למתחם ענישה הולמת הנע מ- 7 ועד 18 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה. בהתחשב בהתנהלות הנאשם כמפורט בפיסקה 2 לעיל, נוכח העבר הפלילי הרלוונטי של הנאשם, ובשים לב לכך שכנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בר-הפעלה בן 3 חודשים, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש של 13 חודשי מאסר בפועל, כולל הפעלת המאסר המותנה. זאת, לצד הטלת מאסר על-תנאי.