נבטי נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לפיצוי כספי בשל מעצר והוצאות הגנה לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: החוק).

רקע

1.ביום 30.1.17 הוריתי על זיכויה של המבקשת מעבירות של חבלה במזיד ברכב – עבירה לפי סעיף 413ה לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק; ואיומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

עובדות כתב האישום ונימוקי הזיכוי פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ומשכך, אינני רואה טעם לחזור עליהם. בקליפת אגוז יאמר שהעבירות שיוחסו למבקשת קשורות להתנהלותה אל מול השוטר דניאל חברה (להלן: השוטר), שצפה בה נוהגת בשעה שהיא אוחזת במכשיר הטלפון הנייד שברשותה. משסימן לה השוטר לעצור בצד, המבקשת לא נענתה לו, ואף האיצה את מהירות נסיעתה. עוד נטען, שהמבקשת ניסתה להימלט עם רכבה מהשוטר, ואף פגעה בשתי הזדמנויות שונות עם רכבה בניידת המשטרתית, באופן שנגרם לניידת נזק של מעל 5,000 ש"ח. לאחר שהשוטר הודיע למבקשת שהיא עצורה, נטען שהמבקשת צעקה על השוטר וקללה אותו, ובהמשך אף איימה עליו שתתלונן עליו במח"ש על שניסה לאנוס אותה.

תמצית טענות המבקשת

2.המבקשת טוענת שיש לפצותה ב"פיצוי המקסימאלי שבדין", בשל הוצאות הגנתה שנגרמו לה, הן כפועל יוצא של ההחלטה להגיש נגדה כתב אישום, והן בשל ניהול המשפט עצמו, בפרט שעה שזוכתה זיכוי מוחלט מכל העבירות.

ב"כ הנאשמת סקר באריכות, במסגרת הבקשה שהגיש, את המצב המשפטי העולה מהחוק והפסיקה, וטען להתקיימותן של שתי עילות הפיצוי הנזכרות בסעיף 80(א) לחוק. האחת, העדר יסוד להגשת כתב האישום ("העדר יסוד להאשמה" כלשון החוק). השנייה, קיומן של "נסיבות אחרות" המצדיקות מתן פיצוי, ובהן סוג הזיכוי, קיומם של מחדלי חקירה, הטענה שכתב האישום הוגש מבלי שנערכה בדיקה מעמיקה של גרסת המבקשת, ובתוך כך "מסעה הקשה והטראומטי של המבקשת" בתוך ההליך המשפטי שנוהל.

נוסף על כך הלין ב"כ המבקשת על התנהלות המשיבה, ש"התעקשה" להמשיך ולנהל את ההליך, זאת על אף שהיו לה מספר "תחנות יציאה" במהלך המשפט. בתוך כך טען שפנה אל התובעת שניהלה את התיק, על מנת שתשקול מחדש את עמדת התביעה, שעה ש"התמונה התבהרה לה והיה ברור שהשוטר...הוא הדמות האלימה והברוטלית ולא הנאשמת...", אולם בקשתו נענתה בשלילה.

במצב דברים זה נטען, שיש לפעול על מנת להשיב את המצב לקדמותו, ולהעביר חלק מעלויות הנטל במשפט הפלילי אל המדינה, יוזמת ההליך.

אשר להליך המשפטי שהתנהל, הפנה ב"כ המבקש למחדליה של המשיבה במובן זה שהיא לא איתרה עד הגנה פוטנציאלי, וכן לסוג העבירה שיוחסה למבקשת – עבירה מסוג פשע, בגינה הודיעה המשיבה שהיא עתידה לעתור לעונש של מאסר בפועל.

אשר לנסיבותיה האישיות של המבקשת, צויין שבעקבות הגשת כתב האישום נאלצה המבקשת לשכור שירותיו של עורך דין, להפסיד ימי עבודה עקב נוכחותה בדיונים בבית המשפט ועקב ההכנות לקראתם. עוד נטען, שבעקבות התנהלות השוטר היא נפצעה, ידה גובסה למשך שבועיים, נגרמו לה המטומות וחבלות על גופה והיא נזקקה לביקורים תכופים בקופת חולים ואצל רופאים שונים. עוד צוין שהשוטר כלא את המבקשת בניידת ללא כל סיבה נראית לעין. לכל אלו נטען שיש להתחשב בבושה הגדולה שנגרמה למבקשת, אישה צעירה נטולת עבר פלילי, שמצאה עצמה עצורה, ובהמשך במעצר בית למשך חמישה ימים.

לבסוף ביקש ב"כ המבקשת לפסוק למבקשת פיצויים מוגדלים, בשיעור גבוה של חמישים אחוז מאלה הקבועים בתוספת, על פי הסמכות המסורה לבית המשפט מכוח סעיף 9(ב) לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב – 1982, כאשר נימק זאת ב"טעמי צדק", ובנימוק שמדובר במקרה חריג ובהתנהגות חריגה של השוטר והמשטרה כלפי המבקשת".