ת"פ 48102-08-15 מדינת ישראל נ' פ.(עציר)

הנאשם, בן 57 שנים ללא עבר פלילי, הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות איומים ועבירה של גרימת היזק במזיד.

כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם איים על אשתו בשתי הזדמנויות, ב-23.8.15 וכשלושה חודשים קודם לכן, כי יהרוג אותה ויתאבד, וזאת בהחזיקו בידיו אקדח שהחזיק בביתו ברשיון. באחד המקרים דנן, בעט הנאשם בדלת חדרה של בתו וגרם לה נזק, וזאת כשהוא בגילופין.

מדובר בעבירות הפוגעות בערך המוגן של שלומה הנפשי של המתלוננת, ובפרט בין כתלי הבית והמשפחה. מידת הפגיעה היא קשה, בהתחשב במצב הנפשי הלא יציב העולה מאיום בהתאבדות, ובפרט כאשר האיום חזר ונשנה בשני אירועים נפרדים, היה מלווה בנשיאת האקדח שברשותו, ונעשה לימים נסיון לממש את האיום לשים קץ לחייו.

התביעה טענה כי מתחם הענישה הינו מחמישה חודשי מאסר בפועל עד שנת מאסר בפועל, בהתאם לפס"ד קורניק, והסניגורית טענה כי המתחם נמוך יותר אך גם בהנחה שהמתחם הינו כנטען, יש להתחשב בפרק הזמן הארוך בו שהה הנאשם בתנאי מעצר ובמסגרת סגורה ולהסתפק בתקופת המעצר הקיימת כתקופת המאסר בפועל.

הנאשם שהה במעצר מ-23.8.15 עד 25.11.15, מועד בו שוחרר לקהילה הטיפולית "הדרך" לצורך טיפול בהתמכרותו לאלכוהול. מתסקיר המעצר המשלים של שירות המבחן עולה כי על אף שהנאשם התמיד בטיפול בהתאם לתנאים בקהילה משך כ-8 חודשים, והגיע לשלב האחרון של ההתקדמות בתהליך, נקטע התהליך הטיפולי באופן בלתי הפיך ביום 15.7.16 עקב כך שהנאשם עזב את המקום וביצע נסיון אובדני. עקב הסיכון האובדני הוחלט לסיים את הטיפול בו לאלתר. מטיעוני הסניגורית עולה כי הסיבה לנסיון האובדני היתה סירוב המתלוננת לקבלו לשהות בבית במסגרת השלב המתקדם של הטיפול. מהתסקיר עולה כי המתלוננת מגלה יחס אמביוולנטי כלפי הנאשם, מדווחת על פחד ממנו ואי רצון לחיות עמו אך אינה מעבירה לו מסר חד משמעי ובפועל נעדרת כוחות לפעול לפירוק הקשר.

שירות המבחן התרשם כי עקב המוטיבציה של הנאשם לממש את איומיו ולפגוע בעצמו, שבאה לביטוי בנסיון האובדני שערך, קיים בעיתוי הנוכחי סיכון ממשי לפגיעה במתלוננת ובעצמו באם ישוחרר, והמליץ על השארתו בפיקוח במסגרת מב"ן. שירות המבחן ציין כי במסגרת מב"ן הנאשם שקט ומאורגן ומשתף פעולה בטיפול.

דיון

לנוכח הנסיבות המחמירות של העבירות – איומים ברצח והתאבדות כלפי המתלוננת והיזק בזדון לרכוש – אני מקבלת את מתחם הענישה שהציגה המאשימה כמשקף את רמת הענישה הנוהגת וההולמת.

לעניין גזירת העונש בתוך המתחם, אני מביאה בחשבון מחד גיסא את ההודאה, את העבר הנקי ואת העובדה שהנאשם ניסה לטפל בעצמו במסגרת הקהילה הטיפולית במשך חודשים ארוכים, ומאידך גיסא את העובדה שבעיתוי הנוכחי נראה כי הסיכון ממנו כלפי המתלוננת לא פחת ואפילו הועצם, נוכח התלות הרגשית של הנאשם במתלוננת ועמדתה הלא עקבית ולא החלטית כלפיו.

בנסיבות אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: