מדינת ישראל נ' משאהרה

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בביצוע שתי עבירות שהייה בלתי חוקית.

בטיעוניה לעונש טענה התביעה למתחם ענישה הנע בין חודש ל-6 חודשי מאסר בגין כל עבירה, ועתרה להשתת מאסר בן חודשיים ימים לנוכח המתיחות הביטחונית השוררת בארץ לאחרונה.

מנגד, בטיעוניו לעונש התייחס הסניגור לנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם אשר נולד וגדל בישראל יחד עם משפחתו מצד אביו, אשר הינם במעמד תושבים בארץ.

מעמדו של הנאשם עצמו אינו מוסדר ורק לאחרונה פנתה משפחתו לעורך דין לצורך הסדרת הענין, דבר העלול לארוך זמן רב, להערכת הסנגור.

ב"כ הנאשם טען למתחם הנע בין מאסר מותנה ל-6 חודשי מאסר וביקש להימנע מהשתת מאסר מותנה על הנאשם בשל החשש כי לא יוכל לקבל היתר עבודה. ב"כ הנאשם עתר להסתפק ביומיים בהם שהה הנאשם במעצר בגין העבירות עליהן הוא עומד לדין ובחתימה על התחייבות וקנס.

לחילופין, וככל שיטה בית המשפט להשית על הנאשם מאסר מותנה, ביקש הסנגור כי המאסר ייקבע לתקופה מצומצמת שלא תעלה על שנה.

מתחם העונש ההולם

בהתאם להוראת סעיף 40 ג(א) לחוק העונשין, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בבצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנוהגת.

הערך החברתי המוגן במקרה דנן, הינו זכותה של המדינה להגן על ריבונותה ובכלל זאת בטחונה ובטחון תושביה. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי אין מדובר בפגיעה משמעותית שכן לא נלוו לעבירה עבירות נוספות ולא נגרם נזק. אין בעבירות שבוצעו אף סממנים של עבירות בטחוניות והבעייתיות במעמדו של הנאשם כפי שבואר לעיל מצמצמת עוד את מידת הפגיעה.

ברע"פ 3677/13 מוחמד אלהרוש נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 9/6/14) נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה ל-5 חודשי מאסר בעבירה שעניינה שהייה בלתי חוקית לצרכי פרנסה, במקרים בהם אין עבירות נלוות לעבירה והנאשם נעדר עבר פלילי.