ת"פ 4765-08-14 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' ד'

החלטתי לזכות את הנאשמת מן העבירה, מחמת זוטי דברים.

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של תקיפה כלפי בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות האישום, ביום 26.4.14, בביתם, בסמוך לשעה 19.30, במהלך ויכוח, תקפה הנאשמת את בן זוגה, ע' א', בכך שהיכתה בידה בגבו ובחזהו.

בתשובתה לאישום מסרה הנאשמת כי בעת האירוע היתה בחודש הרביעי להריונה עם תאומים. במהלך ויכוח, בן זוגה ואמו החלו להתקדם לעברה בצורה מאיימת, לכן הרחיקה את בן הזוג עם היד ושמרה על הבטן, וזאת לאור דברים שחוותה בעברה.

במהלך המשפט ובשלב הסיכומים, הסתבר כי הנאשמת אמנם חולקת על טענת התביעה שתקפה את בן זוגה וטוענת כי לכל היותר הדפה אותו מקרבתה. ואולם, טענתה העיקרית שגובשה במהלך המשפט ונטענה בסופו, היא כי המקרה בא בגדר המקרים החוסים תחת הגנת זוטי דברים.

כיוון שהמחלוקת נטושה הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, יש צורך לקבוע ממצאי עובדה אשר בהתייחס אליהם, תוכרע שאלת זוטי דברים.

ראיות התביעה

מטעם התביעה העידו בן זוגה של הנאשמת (להלן: ע'), ואמו א' א' (להלן: המתלוננת). מפאת חשיבות דבריהם, אביא להלן ציטוטים מתוך עדויותיהם.

עדות ע'

ע' פתח את עדותו בפנייה ישירה אל בית המשפט, ואמר כי הוא נשוי לנאשמת, יש להם 3 תינוקות, והם מעוניינים "לסיים עם זה", פתחו דף חדש, אינם רוצים להתעסק בעבר, אלא להסתכל קדימה ולהצליח. לעניין האירוע מסר כי היה בעבודה והתלונה הוגשה על ידי אמו. הוא לא ידע שהדברים יתגלגלו לבית המשפט וגם אמו לא הבינה  זאת.

התובעת ניסתה למקד את ע' לעניין האירוע עצמו ואז העיד כי באותו יום אכל עגבנייה והנאשמת קיללה אותו "חולירע" ואמרה שייחנק. באותו זמן היה עם הילד ליד המחשב. בשלב זה עלה לדירת הוריו שבאותו הבניין, וסיפר לאמו, המתלוננת,שירדה לדירתם ודיברה עם הנאשמת, והן התווכחו.

על מה שאירע במהלך הויכוח, העיד כך (עמ'6 לפרוטוקול):