ת"פ 46665-02-13 מדינת ישראל נ' בטש

בכתב האישום שהוגש בפברואר 2013 הואשם הנאשם בעבירה של החזקת טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן, לשם מסחר בהם, לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נ"ח], תשל"ב-1972. זאת, לאחר שבחיפוש שנערך ביום 28.3.11 בחנות ובמחסן שהחזיק נמצאו סך הכל 619 פריטי לבוש מפרים ("מזויפים"), שעליהם התנוססו סימני מסחר רשומים של חברות ידועות:

400 כובעים של חברת Nike International Ltd., 98 כובעים של מועדון הספורט FCBarcelona, 60 חולצות של חברת Manchester United, 51 חגורות של חברת Levi's, ו-10 חגורות של חברת Adidas A.G. (שמות סימני המסחר בהתאמה, להלן – נייקי, ברצלונה, מנצ'סטר, ליווייס ואדידס).

עיקר גרסת הנאשם, שהיא גם תשובתו לכתב האישום, היא למעשה טענה לחוסר ידיעה או טעות:

לדבריו, הזמין מיצרן בסין פריטי לבוש שהגיעו ארוזים בקרטונים. הפריטים שנתפסו היו בתוך הקרטונים, בערבוביית הפריטים הכללית, כשהנאשם כלל לא ידע שלתוך כלל המשלוח שרבבו היצרנים הסיניים גם פריטי לבוש מזויפים.

בנוסף, טען הסניגור המלומד טענות נוספות ובהן:

• העובדות בכתב האישום אינן מגלות עבירה, שכן לא נטען, אף לא הוכח, היסוד העובדתי המחייב שהמוצר המפר יהא "עלול להטעות אדם אחר";

• לא הובאה עדות מטעם בעלי הסימן הרשום של ברצלונה, מנצ'סטר, ליווייס ואדידס, כדי להוכיח שאכן לא נתנו אלו רשות להשתמש בסימן המסחר שלהם;

• קיים ליקוי בשרשרת העברת המוצגים, בין השוטר שתפס את הפריטים שנושאים כביכול סימני מסחר של ליווייס, מנצ'סטר, נייקי וברצלונה, לבין המומחים שהעידו;

  אתייחס לטענות ההגנה, כפי שפורטו בסיכומיה:

  עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה: