ת"פ 46656-08-15 מדינת ישראל נ' ד.

האישום וההרשעה

1.הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בכתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.במועד הרלוונטי, הנאשם והגב' נ. ד. (להלן: "המתלוננת"), בני זוג נשואים החובקים ילד משותף, התגוררו יחדיו באילת. בתאריך 23.8.2015 סמוך לחצות, התגלע בין השניים ויכוח בדירתם, במהלכו תקף הנאשם את המתלוננת, בכך שתפס את ידה, כופף אותה והכאיב לה, בעת שניסה לקחת מידה את מכשיר הטלפון הנייד. המתלוננת יצאה מהדירה וביקשה מהשכנים להזעיק משטרה. המתלוננת שבה לדירה, ואז הנאשם תקף אותה פעם נוספת, בכך שחבט בחוזקה בפניה במכת אגרוף, הפילה לרצפה וגרם לה סחרחורת, סימן אדום/כחול ונפיחות באזור עינה השמאלית.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

3.ב"כ המאשימה, עו"ד זהר אזרואל, עתרה לקביעת מתחם ענישה שבין מאסר בפועל בהיקף שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל. בנסיבות דנא, ביקשה התובעת להשית על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסרים מותנים, פיצוי למתלוננת והתחייבות. התובעת ציינה כי בביצוע העבירה פגע הנאשם בערכים חברתיים של שלמות גופה של המתלוננת, זכותה לאוטונומיה על גופה וביטחונה האישי בד' אמות התא המשפחתי. נטען כי הנאשם הכה את המתלוננת פעמיים, כופף את ידה והכה את פניה באגרופו. התובעת הציגה תיעוד מצולם של החבלות שנצפו על פני המתלוננת סמוך לאחר האירוע (ת/1). נמסר כי הנאשם ביצע את העבירה בשעה שהיה נתון להשפעת אלכוהול. התובעת ציינה כי שירות המבחן התרשם שהנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו וסירב להשתתף במסגרת טיפולית בתחום הזוגיות או בתחום צריכת אלכוהול. לזכות הנאשם צוינו הודאתו בכתב האישום שתוקן לקולא ועברו הנקי. התובעת הפנתה לפסיקה.

4.ב"כ הנאשם, עו"ד יעל דארבי, טענה למתחם ענישה שבין מאסר מותנה או מאסר קצר לבין 8 חודשי מאסר בפועל. בנסיבות המקרה, ביקשה הסנגורית לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהשית על הנאשם מאסר מותנה, קנס כספי או צו של"צ. נטען כי העדר המלצה טיפולית בחסות שירות המבחן נבע מתוצאות האבחון שנערך לנאשם בבית חוסן. נמסר כי הנאשם והמתלוננת שקלו להיפרד, אך לאחרונה הם מבקשים לחדש את הקשר הזוגי ובית המשפט התבקש להטיל ענישה שלא תכשיל את מאמציהם. הסנגורית לא הקלה ראש בחומרת העבירה, אך טענה כי הנאשם פעל באופן חריג לאורחות חייו, כשהיה תחת השפעת אלכוהול. לזכות הנאשם צוינו עברו הפלילי הנקי והודאתו בכתב האישום המתוקן. נטען כי המתלוננת הינה אישה אסרטיבית שיודעת לעמוד על שלה. הסנגורית העריכה כי ההליך המשפטי, שכלל מגבלות על חירותו, הווה גורם ממתן ומשמעותי עבור הנאשם. בנסיבות אלה סברה הסנגורית כי ניתן להסתפק בענישה מותנית לצד עונש מוחשי מסוג קנס או צו של"צ, באופן שלא יפגע בפרנסת הנאשם. נמסר כי הנאשם שהה במעצר במשך למעלה משבועיים, ולאחר מכן שוחרר בתנאים מגבילים.

ההגנה זימנה לעדות את המתלוננת, וזו מסרה כי היא מתגוררת לבדה בארץ, ללא תמיכה משפחתית. המתלוננת סיפרה על בנה הקטן המשותף עם הנאשם והביעה רצון לשקם את התא המשפחתי בתום המשפט. המתלוננת מסרה כי היא נמצאת בקשר טלפוני עם הנאשם בכל הנוגע לבנם, וחשה בשינוי אצל הנאשם. לדבריה, שקלה להיפרד מהנאשם, אך בפרק הזמן שהיה מורחק ממנה, היא הבינה כי הם זקוקים זה לזו. המתלוננת מסרה כי הנאשם הביע הסכמה להשתלב בהליך טיפולי בתחום האלכוהול, והעריכה כי הנאשם למד את הלקח הנדרש מהאירוע.

5.הנאשם הביע צער על מעשיו, הודה בטעותו, תיאר את מעשיו כ"תאונה", והביע רצון לשוב לחיק משפחתו.