ת"פ 46381-10-13 מדינת ישראל נ' קריפל ואח'

ביום 15.2.15 הורשע הנאשם לאחר ניהול הוכחות בעבירה של גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בצוותא עם הנאשם 1 סטניסלב קריפל.

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר מיום 15.7.15.

מעשי הנאשם:

1. בתאריך 15.10.13 סמוך לשעה 23:00 יצא קריפל מביתו בבני עי"ש והחל לנסוע ברכבו מסוג יונדאי עד שהגיע סמוך לבית הנאשם בבני עי"ש, אסף אותו, והסיע אותו עמו לרחוב שפירא באזור.

2. כשהגיעו לשם, סמוך לשעה 00:40, יצא קריפל מהיונדאי, נכנס לרכב סקודה שחנה שם, התניע אותו והחל לנסוע מהמקום, כשהנאשם תופס את מקומו ביונדאי ונוהג בו בעקבותיו של קריפל. כך גנבו השניים בצוותא את רכב הסקודה, מ.ר. 37-687-67 השייך לעומר והב.

3. רכבי השניים, שהיו למעשה במעקב משטרתי סמוי בעקבות מידע מודיעיני, נעצרו במחסום משטרתי. הנאשם נעצר מיד וקריפל נעצר בסמוך לאחר שניסה להימלט מהמקום.

    

   נסיבות גניבת הרכב – מתחם העונש ההולם:

   1. כלי הרכב זכו מפי המחוקק להגנה מיוחדת באופן המקרב את ההגנה עליהם לזו שזוכה לה דירת מגורים, מבצרו של אדם. זאת, שכן הרכב נתפס על-ידי המחוקק כשלוחה של ביתו הפרטי של אדם, לנוכח החשיבות העצומה של כלי הרכב בחיים המודרניים וחיוניותו לבעליו. לכך יש להוסיף את הקושי הרב בחשיפת העבריינים ואיתור הרכב הנגנב. אין תמה אפוא שגניבות כלי רכב והעבירות הנלוות, הפכו לנפוצות מאוד, באופן שהוביל את המחוקק להחמרה עונשית ניכרת המיוחדת לעבירות ברכב. (ראו ע"פ 42054-08-13 מ.י. נ' קסטיאל (2013), על המובאות מדברי ההסבר להצעת החוק, ורע"פ 6800/13 קסטיאל נ' מ.י. (2013), רע"פ 2366/10 ג'אבלי נ' מ.י. (2010), רע"פ 10116/06 כהן נ' מ.י. (2006), ע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מ.י. (2006), בין רבים אחרים).

   2. בתי המשפט חזרו וציינו כי מדובר ב"מכת מדינה" המצריכה נקיטת יד קשה לשם הרתעת הרבים מביצוע מעשים דומים תוך השתת עונשי מאסר משמעותיים (ע"פ 7890/10 מליטאת נ' מ.י. (2010)).